אסתר שמיר שואלת את עצמה ואותי
מה יהיה "אחרי שהשמש תשקע"?
ואני מקשיבה למלודיה
לצלילים,
למיתרי הגיטרה שמשתלבים בהרמוניה מדהימה עם המילים.
מתמכרת למוסיקה
מביטה בנוף
וחושבת
שכשהשמש שוקעת כאן-
היא זורחת במקום אחר.
ולהיפך.
מכירה את התחושה שחיוך זוהר
מאיר את כל כולך?!?
בזאת חשתי כשקראתי את היצירה.
מקסים!
אכן כך-חג- כשהשמש שוקעת היא באמת מאירה במקום אחר.
ןזאת ממך למדתי.
תודה רבה! על זה שבזכותך גם אני יוצרת באתר!
אכן כך..
ובעניין השיר, יש סיפור יפה שקשור במשפט הזה, ושאהוד בנאי מספר בספר שלו: "זוכר כמעט הכל", סיפור על אמא של יובל גליק ז"ל שנהרג בהתרסקות מטוס אם אני זוכרת נכון. מומלץ לקרוא.
[ליצירה]
מכירה את התחושה שחיוך זוהר
מאיר את כל כולך?!?
בזאת חשתי כשקראתי את היצירה.
מקסים!
אכן כך-חג- כשהשמש שוקעת היא באמת מאירה במקום אחר.
ןזאת ממך למדתי.
תודה רבה! על זה שבזכותך גם אני יוצרת באתר!
[ליצירה]
כתיבה מצויינת!
מטאפורות מדהימות...
ואני בטוחה שאני לא היחידה שקפץ לה לראש "סיגליות" של ברוזה.
והפואנטה? סיגליות של ברוזה: יש שיאהבו ויש שיחושו תחושת החמצה.
אני אהבתי איך שמתוארת ההחמצה.
אתה כותב דגול.
[ליצירה]
אמממ...
גם בינתי- המוגבלת כנראה- לא קלטה את הדקויות.
גם לא את העבויות.
כלום למעשה.
ולמי ששאל- הייקו זה סוג של שיר, קצר מאוד, בעל שלוש שורות כמדומני וכמות מדוייקת של מילים והבהרות.
מקור העניין- ביפאן.
מה יש? רק מיצובישי אנחנו לוקחים משם?
תגובות