ואראה בתים חצרות וגגות מאירים היו אז כמו אלף שמשות לא מופת היה וכי לא בזהב נחצבו וגם סמטה אחת מתעוררת מאלפיים שנותיה. ואדע: עוד טרם בּוֹא צהריים למרמס תהיינה מִרְצְפוֹתֵיה. ואראה אבני נצח ומולן במסדר בני יהודה וקשתם בידם ובאסְפִי דמעות אבות מבין סדקי האבנים ויפנו עורף ויאמרו: הטֶרֶם תדע, תמים כי איננו קרויים עוד בנים? וראיתי את הגבוה בהרי העולם ובו מהלכים נחשים ועקרבים ושועלים ואתפוס אחד בבגדו ואומר: עד אנה, אמור! ענה לי, דבר עד מתי תושפל לעפר כלילת פאר... ויען ויאמַר: שטויות, יש הרים גבוהים יותר. (כ"ח אייר תשנ"ו, אב תשס"ג)