עליתי על האוטובוס ושלמתי את המחיר: "לאן?" שאל נהג אוטובוס שבמקרה היה שם ופתאום לא ידעתי לאן בכלל אני רוצה להגיע, ולמה עליתי על האוטובוס הזה, ולמה צריך לשלם בשביל זה כל כך הרבה ואם אני נוסעת ואחזור או שעכשיו אני חוזרת ואם "ילדה?" "אני... אני לא יודעת" מלמלתי בראש מורכן ורצתי לשבת מאחור. *** ביום משומש ומגושם נכנסתי אני, אדם ללא פנים, לצרה שאף אחד לא היה אחראי עליה, נכנסתי וצעקתי: "מישהו צריך" ולא הצלחתי להמשיך את המשפט, כי לא ידעתי מה צריך לעשות ומה הפתרון. רק מחדרון קטן בפינת הפרוזדור הגיעה התשובה "כוס קפה, תודה. בלי חלב"