ואולי דווקא
הרגעים הקסומים ביותר
הרגעים הקשים ביותר
הלוטפים חיוכים מדמיעים
הצורבים בבשר החי--
הם אלה
שעליהם לא כתבתי שירים.
הם אלה שבהם
חייתי,
ואֶדוֹם.
*מתקרבת *
-
בת 20.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] *. לו היית שותקת, היה זה עוצמתי יותר, לא כן? הפרדוקס העצוב, השאלה אם לומר את שאין לומר, או שמא יהיה זה אמיתי יותר לשתוק אותו, מכה בנו שוב ושוב. מיטיב לבטא את הפרדוקס. המדיום הוא המסר (?) העלה בי מחשבות, השיר. [ליצירה]
- [ליצירה] ~ אני חושבת שבאמת יש הרבה יותר עוצמה, אמת ויותר חיות באותם רגעים ששמרנו בפנים לעצמנו ונתנו להם למלא אותנו לפני שהם פרצו החוצה ואיבדו מפרטיותם. אותם רגעים שהכי השפיעו עלינו בעמוק של העמוק הפנימי, אין להם שפה חיצונית, אלא שפה פנימית אישית בלתי ניתנת לתרגום. אהבתי את כתיבתך. חיים יפים בעזרתו יתברך~ [ליצירה]
- [ליצירה] ... אכן, אולי פרדוקסלי לכתוב שיר כזה. ובכ"ז כתבתי.. [ליצירה]
- [ליצירה] ואולי זו הדרך היחידה לחיות , בין הצורך לשתוק את אותם רגעים ובין הצורך to put them down in words, כשכל פעם ידו של צורך אחר על העליונה.... עוררת בי תהייה כתמיד:-) תתקרבי עוד- - - [ליצירה]
- [ליצירה] . גווילין נשרפין ואותיות פורחות... [ליצירה]
- [ליצירה] אלה החיים האמיתים... אלה שבהם אנחנו שותקים כי כמו שאמר הרב'ה מקוצק שהשתיקה היא הזעקה הכי גדולה... [ליצירה]
- [ליצירה] --- זה שיר אמיתי. תמיד כשיש שיר שמתחיל בו' זה גורם לי הרהורים. והעדפתי אותו על הראשון בהרבה. [ליצירה]
- [ליצירה] ... ההוא עם הנמשים (: צודק, ישרוּת זו באמת תכונה, זו דרך חיים. זה שונה מיושר. וחוץ מזה שכשאני כותבת ככה אני מרגישה כמו כל הרבנים הגדולים... תיכף אני גם אתחיל לכתוב "ייחדות" כמו הרב סלובייצ'יק. [סליחה על ההטפלות לפרטים הקטנים...] [ליצירה]
- [ליצירה] .. באמת יותר טוב. את יודעת, זה מצחיק, אם זה היה שיר שלי הייתי בטח דואגת להכניס אחרי "וכל הדמים / וכל הימים" איזה משהו שיתחרז עם "שברים". אבל זה שיר שלך, וטוב שכך :). [הזכיר לי איזה נחום חוצפן שהתעקש לנסות לשנות לי את השיר]. [ליצירה]
- [ליצירה] ... אמממ, לא נעים לי להגיד, אבל... זה נורא בנאלי. כבר מיליוני תסריטים נכתבו על הנושא הזה... ולא ממש חידשת משהו. אני מקווה שאני לא פוגעת, בתור אחת שגמכן עברה את התהליך של לכתוב תסריט ולנסות להימנע מבנאליות- אני יודעת שזה קשה.. ראית את הסרט "אפור"? סרט של על אולפניסטית שמחליטה להתחזק והולכת ללמוד בבי"ס חרדי, אבל ההרגשה שזה לא העולם שלה וזאת לא האמת גורמת לה לחזור הביתה... --- אתה תלמיד של מולי? מגניב, תמסור לו ד"ש (:. [ליצירה]
- [ליצירה] ... וואי. מקבץ יצירות טובות לפני שבת. איזה כיף. אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] ... יצחק, על זה נאמר- בוקר טוב אליהו. [ליצירה]
- [ליצירה] ... זה כל כך יפה. ממש שומעים את הניגון. [ליצירה]
- [ליצירה] ... אין תחבורה ציבורית!! תצטרכי לבוא בטרמפים כדי להרביץ לי. אם אני אמרתי שאת חמודה, אז את חמודה וזהו. הסי. [ליצירה]
- [ליצירה] ... אני חושבת שהאחד הזה נשאר שלם כשהוא אמיתי, וכשהשניים שמרכיבים אותו זוכרים שהם אחד עכשיו-- וזה אומר שכל אחד מהם צריך להקריב משהו מהעצמיות שלו. מהעצמאות שלו. וזה לא פשוט. ולפעמים אתה בעצמך גורם לפירוק האחד הזה, כי אתה עדיין לא מוכן ולא בשל לויתור הזה, שהוא ויתור גדול. ולפעמים גם השני, הוא לא השני האמיתי שלך, ולכן אתם לא יכולים ליצור אחד שלם שגם יחזיק מעמד. ולפעמים זה פשוט ככה, ואי אפשר להסביר את זה, ושום דבר לא מנחם, וכבר נגמרות הדמעות ורק נשאר הצורב הזה בגרון, והמחנק הזה, והלב שנחבט כל פעם שמתעוררים בבוקר ולא זוכרים למה מרגישים ככה מוזר, עד שנזכרים. ואז, בום. --- ולפעמים צריך לקחת נשימה עמוקה, ולדעת שעוד יהיה שני, ועוד תתחברו לאחד, ועוד יהיה כל האושר הזה. בע"ה. |חיבוק גדול| ושבת שלום.. [ליצירה]
- [ליצירה] .. חמוד ממש. [ליצירה]
- [ליצירה] ... מעלעלות בזה כדי למשוך את מבטם של בני-תורה, אני משערת... (: ("תסלח לי, יש פה איזו פסקה קשה, אני לא כ"כ מבינה מה הרב מתכוון...") סתם.. לא יפה ללכלך. [ליצירה]
תגובות