ב"ה
אני חולקת עליכם:
זה לא שהיא בוחרת דווקא אפיק מסויים ומוותרת על כל האפיקים האחרים. לא. היא יכולה דווקא לעבור בכלמיני אפיקים.
הרעיון הוא, שהיא לא רוצה סתם לזרוק את עצמה בלי הגדרה, היא לא רוצה להיות בלי אפיק, היא רוצה שבכל מקרה יהיה לה אפיק מוגדר ומסודר. ומה היתרון באפיק כזה? שהוא יכול להיות ככלי, וגו' (ע"ע תגובתי הקודמת).
מישי, את משוּ.
(או בקיצור- מה שהיא אמרה..).
אגב, רעות ומילון-- הדגש בשיר הוא בהחלט לא בבית הראשון. טוב לי באפיק המוגדר, אני לא רואה צורך לשנות, פשוט כי ככה טוב לי. השיטפון הוא דבר מדהים-- כשהוא חד פעמי. שיטפון תמידי, זה כבר לא עונג אלא הרס. או קהות.
הבנתי אחרת ועשה לי ממש טוב,
הבחירה בעיני אינה מקרית,
אפיק נחל
מוגדר, מסודר, ישר, אמת ששלושת המילים שמתקרבת השתמשה בהן מסמלות את הקיבוע המדובר, אך היא בחרה באפיק נחל,
זרימה פשוטה, כביכול במסלול קבוע ולא משתנה, ועם זאת, הוא נחל. מקור חיים, שופע הפתעות, המערב בתוכו גורמים נוספים, אני מדמיינת בעיני רוחי את התנהלותם של מי אפיק זה, הזרימה לאורך מסלול ידוע מראש, אך הדרך... מפגש מרתק בין דגים שהופיעו פתאום, כפות רגליהם של מבקרים, אבנים שנוספו, סלעים שנשחקו, עלה שנשר וכל ההתרחשות בגדות האפיק, התרחשות אינסופית מרגשת על אש קטנה.
ואז, התעצמות. אלמנט נוסף ומשמעותי שיוצר חוויה חדשה מסעירה.
נפלא!
התנהלות רגש האדם בעיני.
גם אני הבנתי כמו מילון.
זה היה נראה לי שנתנת תחושה שטוב לך עם האפיק הזה אבל בצורה אירונית, גם בגלל שהוא תלוי
בגשמים= סממן חיצוני- כמו שאמר מילון, וגם בגלל שלפי השיר כל החיים שלך הם בעצם בשביל הרגע הזה שהאפיק יעלה על גדותיו וזה חבל לפספס חיים שלימים בשביל רגע אחד מסעיר.
או, לחלופין, לא הסברתי אותי כלל.
"המוגדר
המסודר
הישר"
מכאן משתמע, כי אין את מעוניינת בשינוי פנימי
"ולו בשביל חורף אחד
גשום במיוחד
שבו אני עולה על גדותיי."
אלא בשינוי חיצוני.
ב"ה
עדי - אני חושבת שהכוונה לא כדומה או כשונה ביחס לדברים אחרים, אלא כשביל, כדרך מסודרת ומוגדרת. נראה לי שהכוונה היא שכשיש דרך מסודרת היא כמו כלי, ואפשר למלא אותה, ומתקרבת יכולה לעלותעל גדותיה, אבל כשהדרך לא מוגדרת, כשממילא מניחים למים לזרום לאן שבא להם, אז הם פשוט זורמים לאן שבא להם, ואין שום חידוש ואין פריצה ואין איזה משהו למלא, משהו שסוגר עליהם והם מצטברים בו.
ותקנו אותי אם אני טועה.
[ליצירה]
לא, לאאא
ב"ה
אני חולקת עליכם:
זה לא שהיא בוחרת דווקא אפיק מסויים ומוותרת על כל האפיקים האחרים. לא. היא יכולה דווקא לעבור בכלמיני אפיקים.
הרעיון הוא, שהיא לא רוצה סתם לזרוק את עצמה בלי הגדרה, היא לא רוצה להיות בלי אפיק, היא רוצה שבכל מקרה יהיה לה אפיק מוגדר ומסודר. ומה היתרון באפיק כזה? שהוא יכול להיות ככלי, וגו' (ע"ע תגובתי הקודמת).
[ליצירה]
...
מישי, את משוּ.
(או בקיצור- מה שהיא אמרה..).
אגב, רעות ומילון-- הדגש בשיר הוא בהחלט לא בבית הראשון. טוב לי באפיק המוגדר, אני לא רואה צורך לשנות, פשוט כי ככה טוב לי. השיטפון הוא דבר מדהים-- כשהוא חד פעמי. שיטפון תמידי, זה כבר לא עונג אלא הרס. או קהות.
[ליצירה]
הבנתי אחרת ועשה לי ממש טוב,
הבחירה בעיני אינה מקרית,
אפיק נחל
מוגדר, מסודר, ישר, אמת ששלושת המילים שמתקרבת השתמשה בהן מסמלות את הקיבוע המדובר, אך היא בחרה באפיק נחל,
זרימה פשוטה, כביכול במסלול קבוע ולא משתנה, ועם זאת, הוא נחל. מקור חיים, שופע הפתעות, המערב בתוכו גורמים נוספים, אני מדמיינת בעיני רוחי את התנהלותם של מי אפיק זה, הזרימה לאורך מסלול ידוע מראש, אך הדרך... מפגש מרתק בין דגים שהופיעו פתאום, כפות רגליהם של מבקרים, אבנים שנוספו, סלעים שנשחקו, עלה שנשר וכל ההתרחשות בגדות האפיק, התרחשות אינסופית מרגשת על אש קטנה.
ואז, התעצמות. אלמנט נוסף ומשמעותי שיוצר חוויה חדשה מסעירה.
נפלא!
התנהלות רגש האדם בעיני.
[ליצירה]
...
גם אני הבנתי כמו מילון.
זה היה נראה לי שנתנת תחושה שטוב לך עם האפיק הזה אבל בצורה אירונית, גם בגלל שהוא תלוי
בגשמים= סממן חיצוני- כמו שאמר מילון, וגם בגלל שלפי השיר כל החיים שלך הם בעצם בשביל הרגע הזה שהאפיק יעלה על גדותיו וזה חבל לפספס חיים שלימים בשביל רגע אחד מסעיר.
[ליצירה]
וגם הזדהות אישית קטנה:
ב"ה
"ולו בשביל חורף אחד
גשום במיוחד
שבו אני עולה על גדותי.."
אמנם השיר הזה לא כפשוטו, אבל דווקא אצלי, משומה, אני באמת עולה על גדותיי בעיקר בחורפים...
[ליצירה]
אני חש כי לא הסברתי אותי כראוי.
או, לחלופין, לא הסברתי אותי כלל.
"המוגדר
המסודר
הישר"
מכאן משתמע, כי אין את מעוניינת בשינוי פנימי
"ולו בשביל חורף אחד
גשום במיוחד
שבו אני עולה על גדותיי."
אלא בשינוי חיצוני.
[ליצירה]
...
אוי. אוי. זה נורא.
---
יש קטע כזה ב"סודות ושקרים".
רואים פרופיל של אישה, בלונדינית, נאה.. מתכוננת לצילום. אחרי שהצלם מסיים, היא מסתובבת, ורואים שהחצי השני כולו מצולק, כתוצאה מתאונה...
[ליצירה]
..
הרעיון טוב, היה עוד יותר טוב אם היה אפשר לעשות את זה בצורה פחות מבויימת.
את יודעת, תמונה סטייל אלכס-ליבק שכזאת. שכמובן שבשביל רוב התמונות הוא יושב שעות ומחכה לרגע המתאים, אבל בתמונה זה נראה כאילו הוא תפס את זה ממש במקרה ובלי הרבה מאמץ.
[ליצירה]
...
זאת היתה המשלחת שלי, רן (אלא אם כן עוד מישהי סיפרה לך שקרה לה כך).
זה היה או ש-45 בנות יידחסו בעזרת-הנשים הפיצית למעלה, ו-4 גברים יתפללו בעזרת הגברים למטה,
או ש(כמו שהרב הנדלר, רב המשלחת, החליט)הגברים יתפללו בקדמת עזרת-הגברים, בהפרדה מודגשת מאיתנו, ובעצימת עיניים- ואנחנו נתפלל מאחור.
וכשרצינו לרקוד באמצע קבלת-שבת הם יצאו החוצה כדי שנוכל.
לי אישית זה היה קצת מוזר, אבל זה היה חד-פעמי ובהתחשב בסיטואציה (וכמובן, לא היינו עושים ככה אם הרב הנדלר לא היה מחליט).
[ליצירה]
...
היי, מוכת ירח--
אני מסכימה שההערה של לותנת לא היתה עמוסה בטאקט, אבל עדיין... כשאת מפרסמת יצירות אינטימיות במקום ציבורי, את צריכה לצפות גם לתגובות מעין אלה.
ככה זה כשנחשפים.
לגבי היצירה עצמה... קשה לי להגיב על זה. אבל מאוד כאב לי לקרוא.
תגובות