שיר של לאה גולדברג, שנתקלתי בו עכשיו, בשיטוטיי בספר שיריה.. כמה הרבה אפשר להגיד בכל כך מעט..
אין לך זכות חנינה בעולם.
הכל הוכרע.
חלומותייך טובעים בים
ואת אומרת שירה.
[ליצירה]
...
משהו נגד גולני?
לא, כי כבר התחלתי להיעלב :).
[ליצירה]
[ליצירה]
...
יצחק בן - מרדכי,
בקצב הזה,
לא - תצליח
לחקות את המקור!!!
הלא - הוא
שמואל לבית הירושלמי;
שהרי!
לא - שתלת כלל
בדבריך,
מקפים חסרי - פשר
באמצע המילים.
[ליצירה]
...
אוי, את שקט את!
מה את מבינה בכלל?! (:
קישון הוא קלאסיקה.
(ולגבי האידיאליזם- אם כך, תמחקי גם את אלתרמן מלקסיקון המשוררים הישראלים הטובים ביותר. גם הוא, כך מספרים, לא היה בנאדם משהו מהבחינה הזאת... ועוד רבים).
[ליצירה]
...
זה דווקא מה שאהבתי פה.
אני הרגשתי דווקא שהתיאור היה של תהליך שעובר על הבחור במהלך הפגישה- מהבחור הציני והאדיש, עד להבנה והזדהות עם מה שעובר על הבחורה מולו, עד שהוא רואה אותה באמת כאדם עם אישיות ועם חיים, ולא סתם איזו "מדוייטת" חסרת משמעות.. ואפילו שהוא לא מגלה בה עניין רומנטי- הוא מצליח לראות מעבר. וזה יפה.
או שלא הבנתי נכון..
תגובות