שיר של לאה גולדברג, שנתקלתי בו עכשיו, בשיטוטיי בספר שיריה.. כמה הרבה אפשר להגיד בכל כך מעט..
אין לך זכות חנינה בעולם.
הכל הוכרע.
חלומותייך טובעים בים
ואת אומרת שירה.
[ליצירה]
..
אחתוש, בתור מכינת השניצלים הקבועה במשפחה (אפ'חד לא סובל לעשות את זה חוץ ממני..), אני מתחילה לפקפק בעובדה (את יודעת, לחזה עוף לפני שהופכים אותו לשניצל, יש צורה שמזכירה למדי.. הממ.. חזה של עוף :)..
אבל- הנאיביות תשרור לנצח, אמן!
[ליצירה]
...
ממ..
כמו שמישי אמרה, הסיום הוא מעין פראפרזה על השיר המפורסם של זלדה..
אז ההר נותן שלווה.
אבל באיזשהו מקום, לפחות אצלי, הוא גם לוקח את הלב- כמו שאהבה לוקחת אותו. לא לוקח לעצמו, אלא.. גורם לך 'להתאהב' בו ולהרגיש אליו כזאת שייכות, שקשה לך בלעדיו..
[טוב, אבל אולי זה רק אני וההר שלי.. (:]
תגובות