"עשרה קבין של פדיחה ירדו לעולם.
תשעה לקחו הנשים, את העשירי הן התפדחו לקחת"
ממזר פרחים
-
ממזר פרחים כואב,זה מה שאת אוהבת...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ואללה נכון וגם מצחיק [ליצירה]
- [ליצירה] צ'מע אתה בסדר אתה [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד :) בדיוק אתמול מישהו אמר עלי: עשרה קבין של סקרנות ירדו לעולם. תשעה נטלה חגית ואחד- היא נורא סקרנית מי לקח לה..." =) סוערה היא חגית. [ליצירה]
- [ליצירה] מצחיק, אבל זה נכון. [ליצירה]
- [ליצירה] חמוווווווד ועוד פעם: חמווווווווד. [ליצירה]
- [ליצירה] פחחחחחח הצחקת אותי ... קצת באנאלי לכתוב חמוווווד אז אני לא יודע מה לכתוב .... (-: [ליצירה]
- [ליצירה] אי אפשר איתך!!! אתה פשוט טוב בזה!! מאיפה זה בא?????????.. [ליצירה]
- [ליצירה] ואם בנשים עסקינן, ב"ה עשרה קווין של טלפון ירדו לעולם. תשעה נטלו הנשים, והעשירי היה תפוס. (יש עוד המון גרסאות: עם העשירי אפשר לעשות מה שרוצים). [ליצירה]
- [ליצירה] מפדח למדי. יא מרושע. [ליצירה]
- [ליצירה] ענק אחי. ענק. אם יותר לי: אתה המצאת? [ליצירה]
- [ליצירה] לגבי ילדים פלסטינים גשם, מעיל אחד חגורת נפץ אחת מתחת למעיל האחד ילד בן עשר עומד במחסום וחושב ואולי גם שר לעצמו שיר פרידה בערבית. בגיל עשר אתה לא אמור להיות מחבל אתה אמור להיות סתם ילד להשחיל דיסקיות ברזל במשחק ולא לחבר אותם לשעון עצר. כבר מזמן (בעיקר מאז מחסום חווארה שזה הארוע שמתואר כאן) אני פחות מרחם על ילדים ערבים מסכנים. וראיתי הרבה כאלה. למיוריל דריי- כן, אולי כדאי שמישהו יעשה,בטח לא אנחנו. (אני מתכוון לפלסטינים. אם הוא כתב על בדואים זה סיפור אחר, יש להם גם מעמד שונה מערביי ישראל ובטח מהפלסטינים). [ליצירה]
- [ליצירה] נו, באמת... אין פה שום טעות. "המתחיל במצווה פטור מן המצווה" הוא אח של "מצווה הבאה בעבירה אל תחמיצנה" ובן דוד של "וכי יעזוב איש את אביו ואמו ודבק באשתו. באשתו אמרו, קל וחומר באשת חבירו" משפטים שאנחנו הדתיים אוהבים לעוות... שבת שלום, חבר. [ליצירה]
- [ליצירה] בית דגון. תשלח ל"בירוקרטיה" של מרק שיינקמן, שם בטח יטפלו בזה... [ליצירה]
- [ליצירה] . שמעו אחי, אני עוד חי ועוד לא תמו כל כוחיי, אז שבתי כאן לחרוז ולגחך ולהעלות בת שחוק על חיך. איני טירון, אך לא אלוף (אך כן, טעמתי מן הלוף...) ומחג השבועות הזה, לא יצאתי כלל רזה. וזה בזכות המתיישבים, שאת כלל צה"ל אוהבים, ולחיילי חברון, תרמו הם לא מעט מזון. איזה חגב תאהב מרב? אכן זו שאלה לרב, כי מי מתיר מבין פוסקים לאכול סוגי ג'וקים? (במלרע..) לכן, אולי זה חג באב, כי בו נולדתי (איזה "עניו"...) הכינו את המתנות כי עוד חודשיים ינתן האות ואז תחלנה חגיגות אך אוי, תיפחנה עצמות... כי מגיל עשרים ומעלה הרווקים ב"ביש" לאללה וההוא ששם למעלה (שיש שבשבילם הוא "אללה") יש לו כמה תכנונים על הבנות והבנים, שמאז ששת ימי בראשית לא מימשו את זכותם החופשית ונשארו הם בודדים "יוצאים" אולי, אך נפרדים... אמנם, שוב, לי זה לא מזיז על זאת כאן שוב ושוב אכריז ואם תפחנה עצמותיי אצעק בקול כאן: "עד מתי!!!!!!!!!!!!!!!!!" אך אם לשדוכים כאן שבנו, למרות שזה נגמר, (חשבנו...) אם ט"ו באב הוזכר כאן שוב או על חופת מרב כתוב על-כן ראיתי לנכון בעניין השדוכים לטחון. אשמח למצוא עוד זמן לכתוב אולי בזכות אלי הטוב שאת הדרור לעיפרון יתן מעל הרי חברון. שלום וכן להתראות, ורק שלא נדע רעוֹת. [ליצירה]
- [ליצירה] כתוב יפה, אם כי לא ברור מתי מתרחש אותו שבוע בשנה, חוצמזה שהתיאור של פלאפל בקינג ג'ורג' דווקא זורק אותי לאלקודס.* *ירושלים בערבית. [ליצירה]
- [ליצירה] יורה יורה מקקוב היקר,אני רואה שהיה לך שירות מעניין... נהניתי מהקטע (אחרי הכל, אני מכיר מקרוב...) ובכל זאת הופתעתי מהסוף. שקוייעח. וכמו שכבר נאמר, כדאי להוסיף מילים כמו "נשק ארוך" "עמדת ה"תפוז" וכד' (ערוגה,מה זה "אבל לקורא מבחוץ אותי..."?) [ליצירה]
- [ליצירה] קברת בפארק. שווה ערך. בלי ספק. הסצנה של ההתנגשות והאהבה ממבט ראשון קצת דביקה בעיניי אבל ניחא- גרמת לי לצחוק וזה טוב. (אם כי לא נדיר...) . [ליצירה]
- [ליצירה] חברים!!! עשינו זאת! אחרי כשלוש שנות התכתבות (ואפילו לינק ב"כיפה", ב"פורום תרבות"!) ניגשה הילדה אל שולחן המחשב (מעניין מה עכשיו אביה חושב...) וגרמה בימיה של שנת תרפפ"ו לתפנית בשרשור, שרבים לה ציפו (אגב, לגבי איזכור השנה- מהגימטריא של תשס"ו- אין היא שונה!) ואחרי שדנו במי היא מאוהבת, ת'מקלדת תפסה ובעצמה היא כותבת! (אמנם עוד לא ברמה של אביה, אך רחוק מהעץ היא ודאי לא תגיע) וישבה לה מרב וכתבה איחולים לשנה חדשה שעודֵנה בחיתולים והוסיפה ש"שנה הבאה בירושלים" ואני, במפתיע, שם גר כעשוריים! מקווה שהפעם אינני מגזים אז אוסיף פה עוד שניים/שלושה חרוזים- כתבת שנמשיך עם רמזים בשירים- האם אין בתגובה זו כמה די ברורים!?!?!?! [ליצירה]
- [ליצירה] . מי זה בָּרוּך הזה שהקדשת לו את השיר ? סתם, יפה ופשוט. [ליצירה]
- [ליצירה] רות סוף הדרך אפשר לקרוא לזה סיפור נגד התנתקות.... זה כתוב מצויין, ממש ללא רבב, ועצוב כדבעי. הקטע של פיברוק התמונות לסבתא ממש מצמרר וטוב שאין סוף הוליוודי של חתונה עם המוכר. ובכל זאת- מחכה לסיפורים שמחים. [ליצירה]
תגובות