[ליצירה]
לזיוה גל, הערתך הנוספת מובילה אותי להרחיב מעט באותו ה"שקט הנפש" והאיפוק של אותה האישה הגדולה בתנ"ך.
אני אישית ומדגיש אישית, לא מכיר אישה, כשבנה יחידה מוטל מת לפניה, אין היא בוכה או צורחת וכשבעלה שואל אותה מה קרה ואם הכל בסדר. היא משיבה לו הכל "שלום" [ידעה נפש בעלה הזקן וכי אם תאמר לו כי בנם מת יקרוס ויתמוטט גם הוא].
היא חובשת את האתון לבד. ובניגוד לאברהם רוכבת למשימת חייה להחיות דווקא את בנה המת ויהי מה.
והכל באיפוק של אדיריםבלי כל רעש והיסטריה האופיינים במקרה מעין זה לכל אדם
כשגחזי נערו של איש האלוהים שואל אותה אם "שלום לילד"
היא שוב משיבה "שלום"
ממוקדת יעד ומטרה להגיע לאיש האלוהים עצמו.
וכשהיא מגיעה עדיו היא מחזיקה בשתי רגליו.
ביטוי עז ביותר להבהיר
כי מכאן ואילך אתה איש האלוהים לא הולך לאף מקום ולשום משימה עד אם....
ושוב היא אינה צועקת מדברת ממוקד, נחוש, חודר ואף עוקצני:
"ותאמר השאלתי בן מאת אדוני הלא אמרתי לא תשלה אותי"
וכשאיש האלוהים מנסה ל"פתור הבעיה" באמצעות נערו גיחזי. היא יודעת לפתוח את הפה ושוב נחוש ועוצמתי :
"חי ה' וחי נפשך אם אעזבך"
עד כי נאמר כי איש האלוהים:
"הלך אחריה"
הליכה זו מסמלת יותר מכל :
שאיש האלוהים הגדול התבטל כליל, להשתרך אחריה של אישה גדולה בתנ"ך
[ליצירה]
לשרף
הכל לכאורה ברור.
תגובתך הצפויה, ממחישה בדיוק את שרציתי לרמוז בכותרת : "אש דת למו".
לו היה בידי לבקש משהו, הייתי מבקש ממך להתחבט ולהתייסר בשאלה הבאה, שבעיניי, כל הבורח והמתחמק ממנה אמונתו לעולם חסרה.
אם נכונה הקביעה כי הקב"ה אותת ובאלף רמזים כבר לפני כמאה שנה לכל גדולי התורה כי "קול התורה" צריך לפי שעה להדחות מפני : "קול התור" שכבר החל להשמע בארצינו באמצעות שליחיו החלוצים החילוניים...
וקריאת ה"לך לך" והפעם לבנים, צריכה להתעורר ולהתקיים .
ואלה בתפיסה כמו שלך, נאחזו בקרנות הגלות, נופפו בקלישאות של : "לא לעלות בחומה". דימו כי חומת חצרותיהם, תהא להם צינה ומגן. עד כי קרסה עליהם ועל עולמינו כולנו "חומת החושך" וניחתה עלינו השואה המכונה בתורה : "הרעה של אחרית הימים".
ועתה, אנא שער בנפשך, אם היו הם קצת שונים מאותה גישה האטומה ,לפחות מתבוססים בספק או עושים פשרה של "שיעורין לכאן ולכאן, היו קרוב לוודאי נחסכים מאיתנו הרבה מאימות השואה הנוראה ומדינת ישראת היתה קמה לפני שמונים ותשעים שנה והיא לא היתה גם היום בחזקת "אתחלתא", אלא "שלימתא".[הגאולה לעולם לא תושלם אלא אם כן היהדות תתמודד עם שאלה זו של השואה וענין זה יובהר עד תומו]
וגם אם יש רק שביב של אמת בדברים אלו. כי אז, גם המעט כאמור, צריך סוף סוף לגרום לך להבין כי נפל דבר גדול. ישנו תהליך של גאולה עם כללים מיוחדים ואופיניים לו והדינאמיקה שלו מחייב פתיחות ונאורות גם בגישה של "שפחה על הים" , יכול שרואה יותר ממה שיחזקאל בן בוזי לא ראה.
על כל פנים, הגישה של צריך לציית לגדולי הדור בכל מצב הגם שהם טועים, תוסיף ותוביל אותנו לקטסטרופות נוספות וכל כך חבל ....
[ליצירה]
לאמילי אנני מושחז בעולם המחשב , בקושי מקליד באצבע מרקדת במחול של פרקינסון .
די לכאורה להקליד בגוגל "כיפה".
אחר כך : "כיפה מאמינים ", או כיפה יהדות ומקבלים התפריט בתפריט בקטע המתיחס ל"יהדות", תמצאי את תמונת הרב דרוקמן.
וכך ניתן להכנס לדרשה, שמתלווה לה כאמור תגובתי.
אני מצטער שאני מטריח אותך ואולי סתם "מפריח" ציפיות יומרניות
[ליצירה]
לגוד, תודה ! ביחס לשורות אין לי הסבר חכם. כך יצא לי.
ביחס לעורבים, יכול שהסיפור הבא, ישמע לך מגוחך. יש לי יחס מיוחד אליהם אל העורבים [מאז נצטוו אלה לכלכל בלחם ובשר את הנביא.].
מצד אחר, אני גם אספן בלתי נלאה של גרוטאות אשר מהם אני מנסה ליצור ולקומם "בריאות" חדשות.
כך שמזה זמן רב, בניתי מהם עבור העורבים שובך בקצה החצר ואני מדי פעם משיב להם "על טובתם" ההיא.... בלחם ומיים.....
והוא, אותו השובך מכונה בפי : "פונדק העורבים"
[ליצירה]
נהנתי מאד.
אם כי, שום דבר לא יגרע מסגולתה ומערכה המכריע של ה"ציונות" -
כהאושיה של ה"אתחלתא".
ולענין הערת , שמואל גרינגליק בקשר ל"מ" הסתומה..
כמאמר הנביא : "צור תעודה חתום בלימודי...: אם מותר להוסיף:
ישנו ריבוי של "המשרה", שאינו שלם [ ה"מ" - פתוחה]
וכל זאת כשמדובר במשרה המיועדת יותר לשרת את בעל המשרה ואינה מתועלת בשלימות לטובת הכלל [ראה לב שרים - לליבם בלבד...].
לעומת זאת, ישנו ריבוי של משרה של משיח [מלא יועץ, אל גבור , אביעד, שר שלום ] שהוא כל כולו לטובת כלל האדם. ולכן המשרה הינה רבה לא לתועלת אישית כל שהיא אלא "לם המשרה". כלומר: לא רק ה"מ" נסגרת לציין השלימות כאמור, אלא וזה היעקר להפוך את המילה גם : "לם - רבה". לשתי מילים : לם המשרה, כלומר שהמשרה כל כולה כאמור מיועדת לכלל בני האדם .
עתה אולי גם תובן המשוואה של מכאן לםרבה המשרה כאמור שלימות מכאן לעומת ההמשך של "שלום אין קץ" שלימות אחרת משלימה......
[ליצירה]
[ליצירה]
לזיוה גל
תודה על תגובתך
השא' שלך במקומה והיא חותרת ליסוד אושיותיו של זה העולם, שנברא לכתחילה ובהגדרה זך וטהור הרבה יותר
ממה שנדמה.
בכלל, מה אשמות הבהמות שהפכו לקורבנות זמינים לכל אדם ובכל חגיגה
ובכלל מה אשמים בעלי החיים ששילמו את מחיר הגירוש שלנו מגן העדן, עד כי הפכו טרף מזונם
גם של בני האדם
ואכן לעניות דעתי לתורה צפנים מוכמנים לכל עת וזמן. "מוסדות" ומנגנונים מופרכים ואף אבסורדיים, [קורבנות וכו'] שניתנו בגלל חולשתם של דורות
"יושמדו" מאליהם,תוך מתן אינטרפטציות סימבוליות בלבד
רוצה לומר, שזה שאת מתקוממת ובצדק
ואף אני בתוכי מתקוממם וזה גם עיקר המניע של כל הגיגיי שבזה
אנחנו למעשה אותה הסנונית המבשרת את בואה הקרובה של אותה העת .
שהיא כלל לא אוטופית
ואם מותר נימה אישית
ואני לא טועה בך
כי אז שמך זה
יאה לך יותר
[ליצירה]
שיר בהמתנה נמחק ואיננו ! ! !
להלן שיחזורו:
בטיילת
מול אופק של כיפה מוזבהת
והרמון הניצב לתל - פיפיות
הרוח שרקה לי
בנקב הכובע
שיר של רועים
פיזזה עדיי
במחול של שרפים
הלכה עליי בקסם של נביאים
כי מהרה, מהרה
ארמון על מכונו ישב
והיכל ה'
לתלפיות
תגובות