משה אהרון
-
כי זה כל האדם.
"...וזאת תורת האדם ה' אלוהים
[שמואל ב' ז' - 19]
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] נחמד. האמת היא האור המוחלט. היא מרצדת בהוויתינו. כזיק של ה"אין סוף". יש הרבה מן האמת ביצירה זו. יש בה תמימות [יחוס מעשי וודאי וקונקרטי של :"כלי חיובי" , "תרופה למכאוב".] אך יש בה גם פקחון גדול כשאתה כבר נלכד ברשתה של האמת. האור המחטא , לא רק מטהר את האויר , אלא גם מרפא משהו לנפש. אותו הריפוי הממכר, שיוצר דינאמיקה, שאין ממנה חזרה [ליצירה]
- [ליצירה] בס"ד. דרשה מקיפה ויפה. לענין השם "צלופחד" , היה זה לכאורה ה"פחד" שלו עצמו וראי גם מדרש השמות של בנותיו ברשימה שפורסמה באתר זה ביום 20/7/08, תחת הכותרת : "צלופחד ובנותיו" [ליצירה]
- [ליצירה] לזיוה גל, הערתך הנוספת מובילה אותי להרחיב מעט באותו ה"שקט הנפש" והאיפוק של אותה האישה הגדולה בתנ"ך. אני אישית ומדגיש אישית, לא מכיר אישה, כשבנה יחידה מוטל מת לפניה, אין היא בוכה או צורחת וכשבעלה שואל אותה מה קרה ואם הכל בסדר. היא משיבה לו הכל "שלום" [ידעה נפש בעלה הזקן וכי אם תאמר לו כי בנם מת יקרוס ויתמוטט גם הוא]. היא חובשת את האתון לבד. ובניגוד לאברהם רוכבת למשימת חייה להחיות דווקא את בנה המת ויהי מה. והכל באיפוק של אדיריםבלי כל רעש והיסטריה האופיינים במקרה מעין זה לכל אדם כשגחזי נערו של איש האלוהים שואל אותה אם "שלום לילד" היא שוב משיבה "שלום" ממוקדת יעד ומטרה להגיע לאיש האלוהים עצמו. וכשהיא מגיעה עדיו היא מחזיקה בשתי רגליו. ביטוי עז ביותר להבהיר כי מכאן ואילך אתה איש האלוהים לא הולך לאף מקום ולשום משימה עד אם.... ושוב היא אינה צועקת מדברת ממוקד, נחוש, חודר ואף עוקצני: "ותאמר השאלתי בן מאת אדוני הלא אמרתי לא תשלה אותי" וכשאיש האלוהים מנסה ל"פתור הבעיה" באמצעות נערו גיחזי. היא יודעת לפתוח את הפה ושוב נחוש ועוצמתי : "חי ה' וחי נפשך אם אעזבך" עד כי נאמר כי איש האלוהים: "הלך אחריה" הליכה זו מסמלת יותר מכל : שאיש האלוהים הגדול התבטל כליל, להשתרך אחריה של אישה גדולה בתנ"ך [ליצירה]
- [ליצירה] למנחם דוד - תודה על העידוד. [ליצירה]
- [ליצירה] לניצן ופרח זו האמת במערומיה, ללא כחל וללא סרק. זה - לא יצירה ולא סיפור . גם הכותרת "רשימת מכלת של חיים" , מנסה לרמז על ראשי פרקים בלבד. ללא כל מגמת "סוף" ספרותי. ושוב ,זה סיפור אמיתי. והוא נרשם בהקלדה ספוטנית, בהתהוות ממש, ללא כל כוונת "יוצר" ויומרות של יצירה. לבד אולי מרצון לפרוק ולחלוק ואולי לעורר מהרהוריפ פילוסופיים, שלעיתים בין שני נקודות שהן לעיתים אחת [ אלוקים מכאן ואבא מכאן] האדם נקלע לעיתים לריק נורא ובלתי מובן [ליצירה]
- [ליצירה] הרעיון הגולמי יפה. אך נראה לי כי קיימת חוסר עקיבה והלימה בווריציות השונות אל מול מקבילהן ההסטוריים. וגם השינוי והישום, נראה לי מלאכותי מדיי. אבל משראיתי כי מיחסים בכי ספרותי לרבי עקיבא כיום. לא יכולתי להתאפק ולשרטט בכי היסטורי ריאלי יותר שאני אישית מייחס ולו גם רעיונית לרבי עקיבא . [והוא מבחינה "לקחית" חשוב לא פחות לימינו]. משמתו כל תלמידיו, עמד ובכה עליהם ואמר ווי לי ששניתי להם כי "ואהבת לריעך זה כלל גדול בתורה. ולא שניתי בעבורם,אמיתה של תורה כי הוא: " כל התורה כולה.". שאם כן, וודאי היו נזהרים שבעתיים בכבוד זולתם ולא היתה באה עליהם מגפה משונה זו. שנה טובה [ליצירה]
- [ליצירה] סליחה על שגיאות הכתיב הרבות. בגלל.... אם אפשר שוב. ואם כבר תוספת קלה : נחמד ויפה ואם אפשר להוסיף : "שא את ראש", כפשוטו. בא להטיל אחריות מיניסטריאלית ושילוחית על ראשי ישראל . במקרה זה על משה ואהרון כאחד. והואיל לגבי קהת הוטלה עליהם משימה הכי רגישה בקרבתם היתרה לכלי הקודש ולפיכך גם הכתוב מתרה בהם שוב ושוב להזהר שמא חלילה ימותו ועד כדי השמדה חלילה כדי "כריתת שבט". לכן פתח בהם הכתוב. ולא רק זאת, אלא תוך דגש וכבר בפתיח, כי האחריות השילוחית, הנה הן של משה והן של אהרון כאחד.[ בשונה מבני גרשון]. לגבי בני גרשון האחריות השילוחית הנה מופחתת יותר. לפיכך "נשיאת ראש" שלהם במובן האמור, הנה משנית לזו של בני קהת, בחזקת : "גם הם". ואכן סולם האחריות כאמור, משתקף גם סמלית בשמותיהם: "קהת" - לשון מחיה וכריתה "גרשון" - מתון יותר, לשון "גירוש" בלבד "מררי" - מתון עוד יותר, לשון סחי וסבל ומרורים. חג שמח ושבת שלום [ליצירה]
- [ליצירה] למאירה מ , צודקת. אני תמיד נכשל בזה [ליצירה]
- [ליצירה] מתחיה -לגאולה. למילות של שפת הקודש יש אנרגיות מצטברות ומאז בריאת העולם. דומה הן כלייזר, ההולך וממקד את האור לכלל מאכלת המפוררת הרים וסלעים. במשך אלפי שנים, פיות טהורים בעצם הגייתן נטעו בהן את צופן סגולתם המופלאה. וכך הולכות הן ומתחדדות כמו ליזר עוצמתי אדיר לפעול את פיסגת תכליתן: ,למוסס ולהפיג כל רשעה עוולה וחטאת. לברוא גאולה טהורה לעולם [ליצירה]
- [ליצירה] אין שחור ולבן התלבטתי מאד אם להגיב. ובכל זאת אני ילד מעברות, שאולי שפר גורלו לראות את אותה התמונה משני צידיה - כך שאני יכול להסכים כמעט עם כולם אישית לא חשתי את מוראתו של השד העדתי. אבל סביבתי הקרובה שידרה תמיד דלות וחוסר אונים לעיתים גם של עושק וניצול. לעולם לא אשכח כיצד אבי המנוח בשביל לקבל עוד יום עבודה, או בשביל שירשם לו עוד שעת עבודה שמימלא הייתה עבודת דחק של חצי יום. צריך היה לשחד [לפחות בעיניי שבדיעבד] את המנהל העבודה האשכנזי בכך שהיה הולך לעשות לו ניקיונות בביתו שלו....... וכנראה בשביל לא לפצוע את נפשינו אנו הילדים היה אבי מרגיע ואומר כי הוא עושה זאת מרצונו משום שאשת המנהל נפטרה ואין מי אשר ינקה לו את ביתו [ליצירה]
תגובות