משה אהרון
-
כי זה כל האדם.
"...וזאת תורת האדם ה' אלוהים
[שמואל ב' ז' - 19]
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] לזיוה גל תודה על שתי התגובות ועל הערותייך המועילות בעיקר לגבי העורבים. לענין שאלתך/תמיהתך ביחס לקריאה שלי לזמן חילונים לארוחות שבת מבלי לחשוש לחילול שבת מצידם. הנושא מורכב מאד ומצדיק "צלילה" עמוקה יותר. יחד עם זאת בקליפס אגוז : יש לי דעותה מגובשת בכלל וגם בענין זה. אני מאמין שאת הקב"ה מעניין אך האדם ורווחתו. ושום יסוד פולחן אחר וכי כל מצוות הפולחן הינם מארג נורמטיבי פלאי של "גדרות" להשיג התוצאה כאמור אני מאמין שכל תורת ישראל זה : "ואהבת לריעך כמוך" בבחינת : "זה כל האדם" אני גם מאמין שהשבת כל כך קדושה ומופלאה שחלילה לנו מלמוסס אותה בהתרת "גדרים" וכך עוד כמה מדרגות בפיראמידה שמפאת הקיצוור נדלג עליהן לענינינו : התכוונתי לכך ואני מאמין בזה: שאסור לשדר לחילונים שהם לא רצויים כאורחים בשבת מפני שהם מחללים שבתם בנסיעה לאירוח. זו דעתי ואמונתי. לא שאני חלילה מבקש לעודד חילול שבת או שהדברים משקפים חלילה את התנהגותי או התנהגות משפחתי. הרי פעמים שחילונים מגלים אצלנו ענין באירוח בשבת אני מקדימים להסביר להם כי נשמח ואפילו מאד אם יבואו לאירוח מושלם מערב שבת ועד מוצאי שבת אגב מכך שאנשים לא מתארחים אצלי בשבת בגלל שהם יודעים כי מפריעה לי נסיעתם, מאבדים גם סיכויים לחולל שינוי בסטטוס קוו. צריך גם לקוות שבערוץ ארוך של זמן יהיה בסוף גם לפחות חילוני אחד,שהחוויה שלו אצלך בשבת של אירוח תגרום לו לשינויי מחשבה, השקפה או אפילו באורח חייו.... ושוב תודה על התייחסותך [ליצירה]
- [ליצירה] ליגאל תודה על תגובתך [ליצירה]
- [ליצירה] לליאורה . כללת בתגובתך ענינים שונים ונכבדים. אינני בטוח שיש בידי להשיב תשובות מספקות. יחד עם זאת, לפחות לענין העיקרי, חשוב לי להשמיע את דעתי. אותם חרדים שבהם את נפגשת ברחוה והם מסבים פניהם . הם עושים זאת לא בגלל שהם בורחים מהתמודדות של אמת ביצר. גם ! אבל לא בעיקר. הענין הוא מורכב יותר. התורה מלמדת אותנו שבענינים שכאלה. יש לעיניים השפעה אוטומטית על המוח ["אשר אתם זונים אחריהם"] ולכן גם מצינו את הדיבר : "לא תחמוד" במילים אחרות עצם זה שגבר מביט באישה ובפרט באשה שמתהלכת ברחוב בלבוש פרובוקטיבי אם הוא רוצה או לא רוצה ואפילו הוא גם "גבור" המתגבר בד"כ על יצרו משהוא במוח שלו מתרחש בנושא של "חמידה". בכלל חז"ל אף הקדימו להזהירנו: "שאין אפוטרופוס לעריות" ולכן הגדרות לגיבהם חייבות לכלול טווחי בטחון רבים לפיכך אותם החרדים נמנעים מלהקלע לאותו תהליך כמעט אוטומטי שעלול להוביל לפחות להפרת הדיבר: לא תחמוד. מזוית ראיה שכזו, זכותם של כל אותם שומרי המצוות לשמור את עיניהם. אגב אין איש בעולם שיכול לומר אני מסתכל תמיד ואני אף פעם לא חומד. הנכון הוא שאם "שמירת העיניים" כאמור, מלווה בפגיעה של הזולת בכל מיני אופנים שחלקם תיארת את, הרי ששכרם יצא בהיפסדם [ליצירה]
- [ליצירה] לגוד. מקווה שהפעם משכנע בס"ד. אני מקווה שהדברים הפעם משכנעים יותר . ראשית לבקשתך להלן הפסוק בחומש דברים ט'[20]: "ובאהרון התאנף ה' מאד להשמידו ואתפלל גם בעד אהרון בעת ההיא". הביטוי : "התאנף מאד" אנינו קל -כלל ועיקר. רק לסבר את האוזן כשמשה מתאר את כעסו של הקב"ה כלפיו אותו הכעס שהוביל לגזרה של אי הכניסה לארץ הוא משתמש אך בביטוי "התאנף". ולא די בכך, מיד אף עדן את הדברים באותה הנסיבה המקלה לאמור : "התאנף בי על דבריכם". אז איך נהין , לפחות מהבחינה הרעיונית להמשיך ולעצום עיניים ול"איין" בק"נ טעמים ותירוצים את אותו "גזר הדין" אשר בוטל רק בגלל תפילתו האולטמטיבית של משה. אין זאת אומרת שמשה לא עשה שימוש בכל אותן נסיבות מקילות שהעלתם בתגובותיכם. אך גם עצם ההתעלמות של הקב"ה , בכך שרק בדיעבד משה מזכיר זאת, היא גם הנותנת לכאורה, כי כעסו של הקב"ה בבחינת "התאנף מאד", היה כל כך רציני. שעם כל הכבוד אי אפשר להתעלם ממנו.[כדי הטיעון שרק עם ישראל נענש...] הקשר שבין ה"זהב" כמייצג את פסגת החומר ובין אלוקים" המייצג את פסגת הרוח, הוא לכאורה ברור למדי. מדובר במתח מובנה של תנגודת. לכן הקב"ה ציווה : "לא תעשון עימדי אלוהי כסף ואלוהי זהב". יותר משכיוון לאותם דורות לענין הצלמים מכסף וזהב כיוון לימינו אלה , שלא להגרר לגרוע מכל שבשאיפת החומר עדי שיאה [התשוקה לזהב בכל מחיר] אנו שומטים מידינו את ה"אלוקות" ואוחזים באותם אלוקים אחרים המגולמים במיטב החומר : "הזהב". זה מה שקורה לדתות מושחתות . וזה למרבה הצער, הסכנה הרובצת לפתחינו . שהרי כל מי שנסחף אחר תאוות הבצע והממון לא רק שזונח הוא אלוקים חיים, אלא שעובד הוא אלוקים אחרים שעשה במו ידיו [ליצירה]
- [ליצירה] לאבי , כמי המכירך, היטבתי להבין את המשמעויות בין "פיתול" ל"פיתול". בעיניי יפה ומקסים -כתמיד. [ליצירה]
- [ליצירה] שיר בהמתנה נמחק ואיננו ! ! ! להלן שיחזורו: בטיילת מול אופק של כיפה מוזבהת והרמון הניצב לתל - פיפיות הרוח שרקה לי בנקב הכובע שיר של רועים פיזזה עדיי במחול של שרפים הלכה עליי בקסם של נביאים כי מהרה, מהרה ארמון על מכונו ישב והיכל ה' לתלפיות [ליצירה]
- [ליצירה] ליוסף המאסף - מתנצל ! למרות שחתמתי את תגובתי האחרונה בהבטחה כי מבחנתי סוף לויכוח, באשר הוא לכאורה, מוצה. בכל זאת, למקרא תגובתך האחרונה, כל נימיי מזדעקים. מתגובתך למדתי כי כנראה שלא ברצותי פגעתי בך אישית או לפחות כך או אחרת, נפגעת מנימת הדברים . אני מתנצל! שום דבר בי ובהגיי, אינו כדאי, כדי כך, שיהודי כמוך יפגע. ובשביל ל"שלם" במטבע של ערך[ לפחות לפי יומרתי ] . הנביא לא בכדי סמך "אמת" ל"שלום" משום שביקש לומר כי דווקא לעתיד הזה, שבו כולנו שואפים לשלום, אין לו לזה תוחלת, בלוא זיקוק האמת תחילה. לכן, גם הקדים אמת לשלום. ועל ענין "אהבו", משום שמדובר ב"אוטופיה" יחסית ניצטוינו תדיר לפחות רגשית להיות חדורים בה באהבה לשניים אלה.[בבחינת : "והשבות אל לבבך"] ועתה אולי יובן כי "מלחמתו" ואתגריו של עידן זה, בדרך לשאיפתו לשלום, לא תצלח לכאורה, בלוא ויכוחים מעין אלה בניסיון לצרף את ה"אמת". והנותן חמישה לצדקה תבואהו ברכה [ליצירה]
- [ליצירה] יסוריו של אדם מאמין , שמבקש יום אחד להגיע לנקודת השקה - ואין [ליצירה]
- [ליצירה] לאסף ארצי. תודה על תגובתך ועל הרעיון המשלים . לצערי בגלל לחץ בזמן, את רוב הרשימות, אני מקליד בחטף ובציטוטים מהזכרון בלבד, כך שוודאי בעוד רשימות אני מצטט כנראה, שלא במדויק . על כל פנים הערתך במקום ושוב תודה. הערתך תאפשר לי להתיחס להיבט משלים נוסף. אחד השאלות שהטרידו אותי מדוע אהרון עושה שימוש ב"נזם" במקום ב"עגיל" . ונראה לי שהשימוש כאמור, בא לבטא את הטכניקה של "משיכת זמן" שהרי. "נזם" = "זמן". אהרון ביקש לעבוד על תודעתן של הנשים שיתמהמהו ושמא בינתיים משה יגיע. והנה גם בענין זה הקדימו נעשה לנשמע. ולא ירדו לעומק הדברים. ולא רק זאת ביקש אהרון גם לרמוז ושוב בעיקר לנשים על מקומו האופיני של ה"נזם" - באף. שבמעשיהן גורמות הן גם לחרון אף נורא [ליצירה]
- [ליצירה] לש.ר.ף צר לי שנתפשת ל"שולי" הדברים. וגם לגבי אותם הדברים, נראה לי שנסחפת למה דמגוגיה? אין רבנים שדוגלים בהחנקת כל ניצנים של אמת אחרת. אין רבנים כאלה שיש להם חסידים שוטים, שלוקחים לא פעם את הדין לידיהם. אין חסידים שוטים שמתדרדרים גם למעשים נוראים - רוע נתעב לשמו. והלא לכך, יש לכאורה אין ספור דוגמאות ואני מקווה שלא תאלץ אותי להזכיר לך. על כל פנים. כך הנביא מנבא: "וסר מרע משתולל" ומשהתחלתי לפרש את הרישא [ותהי האמת נעדרת] חייב הייתי גם לצקת את התוכן הרלוונתי מבחינתי גם לסיפא האמורה וגם אם זה לא נראה לך, מה בין זה לדמגוגיה אבל חבל שלא התיחסת לעיקר : לרישא, שבו המושג : "אמת נעדרת " מתפרשת כאמת חדשה המשוועת לקיים את חיותה ואשר נקטעת ונחנקת באיבה משום שיש "קבלנים" של אמת ארכאית ולא רלוונתית שבידם מעדר המונף תדיר, ל"נקש" כל ניצנים של אמת אחרת עד כי לא מתקיים : "אמת מארץ תצמח" [ליצירה]
תגובות