בס"ד.
להוותינו, אין אנו מבינים, כי תורתינו היא תורת חיים אורגנית.
למושגי היסוד שבה,יש חיות צומחת המעלה ענפים ופירות, על פי "עונות" העת והתקדמות הגאולה.
והנה חז"ל כבר הודיעונו, כי אחת השאלות שאדם נשאל עת הוא מתיצב בבית דין של מעלה היא :
"האם ציפית לישועה"
ועתה צא וראה לא דומה ציפיית האדם היהודי בגולה, לבין זה המצוי בארץ ישראל.
בארץ ישראל משמעות ה"ציפייה",הינה שונה ובעלת ציביון וגוון יחודי ומשוכלל יותר..
בארץ ישראל , ה"ציפיה" הופכת גם ל"צפיה". כלומר לא רק עצם ההשתוקקות הפאסיבית המלווה ביחול ובתפילה. אלא גם אותו הערך המוסף של אקטיביות חיובית. דהיינו : אותה תשומת הלב לאותם ניצנים של הגאולה ה"פזורים" למכביר מסביב.
במילים אחרות ,יהודי כיום בארץ ישראל , לאחר מאה ועשרים, ישאל לא רק אם ציפית לגאולה, אלא גם, האם השכלת להעניק לאותם סממנים ראשוניים של גאולה שבארץ ישראל כערך של : "אתחלתא". וה"ציפיה" שלך השתכללה לכלל אותה ממשות מעשית ריאלית. שאם לא כן אין אתה אלא דחליל או רובוט "מתוכנת", ולמעשה, אין כל משמעות לאותה ציפייה ערטילאית ומנותקת ואין היא אלא לתפארת המשל או ההרגל בלבד..
אבל בכך לא די, ישנה גם מדרגה נוספת, נעלה יותר והיא מתבטאת בשאלה נוספת לאמור :האם גם הצטרפת לכל אותה מקהלה הלאומית . לפחות, בגילוי רצון עז לאחדות של אהבת חינם לכלל ישראל בבחינת :
" כל צופיך נשאו קול יחדיו ירנינו"
דגש על ה"יחדיו".
ו"בצדקה תכונני"
והנותן חמישה לצדקה תבואהו ברכה.
