הפניה הראשונה של אלוהים לאדם
משה אהרון נווה עמל הרצליה
 
הביטוי נעשה הוא הפניה הראשונה והאחרונה של הבורא לאדם שברא .
עשיית האדם איננה זהה בכל לבריאתו
הביטוי נשה אם כן מופנה לאדם עצמו ולאדם שבכל דור ודור
וכך למעשה אומר הקבה
בריאת ויצירת האדם היא חד פעמית אך עשייתו נמשכת היא לעד ובעשייה זו שותפים הקבה ובני האדם עצמם
גם הביטוי בצלמנו ובדמותנו מרמז על המשך פעלתנות ועשייה דווקא על ידי האדם.זאת ועוד הביטוי נשה בצירוף בצלמנו ובדמותנו קובע מסמרה.
כי אין אדם שאין לו פוטנציאל של צלם ודמות.
וכי גם דבר זה יקשה למדוד אותו אך בראיית אדם אחר ולכן
משוואה היא כל אדם באשר הוא אדם צריך להתייחס אליו כאל צלם ודמות של אלוהים
 
אשר ברא אלוהים לעשות
 
דומה שכל האמור בתגובתנו הקודמת מגולם ומשתקף בביטוי אשר ברא אלוהים לעשות.
 הבריאה היא הבסיס לעשייה המשלימה
הקבה ברא בשביל שגם אנחנו גם כלפי עצמנו נתרום את חלקינו המשלים בעשייה משלימה.
ואפילו בבסיס הברית עם עם ישראל יש ביטוי לכך בהסרת העורלה וכאילו הלוט לא הוסר מבריאת האדם אלא על ידי האדם עצמו בכך גם השלים פזית את בריאתו גם במישור הפיזי


 קיין רצח

יש שמסרבים לראות במעשה קיין בהריגת הבל כרצח.
 ולדעתי הם טועים
קיין רצח אלא שבכוונת מכוון לא נקרא אותו ההרג כרצח
 כי עוד לא הייתה אזהרה פורמאלית ישירה לכך.ובעיקר עוד לא התקבע בתודעת האדם מלוא המשמעות של הרג אדם אחר
 לקיין על כל פנים הייתה כוונה פלילית  מובהקת
  שנאמר : "ויאמר קיין אל הבל אחיו".
 מה אמר לו אמר לו את אשר הוא הולך לעשות לרצוח אותו.
 כלומר הקדים ואיים עליו.
 הכוונה הפלילית כאמור מתחזקת  בכך שקיין גם משקר לאמור :
 "לא ידעתי השומר אחי אנכי".
 גם מפי הגבורה ברור כי מדובר ברצח שנאמר :
" מה עשית צמי אחיך צועקים אלי מן האדמה"

 לאמור : עשית את הרע ביותר.
 והתוצאה בלתי נסבלת גם האדמה נרעשת מסרבת לקבל אותך על פניה.
 ואכן לבסוף גם קיין עצמו סוגר את מעגל אשמתו כרוצח .
הוא מודה במו פיו לאמור : "גדול עווני מנשוא".
 ולא עוד שהבין שכרוצח הוא ראוי לנקמה ממין העניין.
 שאמר שוב ובמו פיו כל מוצאי יהרגני.
 ולבסוף נשוב לפי הגבורה:
 הקב"ה עושה אבחנה ברורה בין הרג קיין שהוא רצח .
לבין נקמה אפשרי בקיין שבמקרה זה היא לכאורה ולכתחילה סנקציה ראוייה.
 ולכן כינה זאת הקב"ה כ"הכאה" לאמור שם לו אות 
 לבלתי "הכות" אותו
 והזוכר ליתן חמישה לצדקה תבואהו ברכ