[ליצירה]
מצא לו את מקומו השיר שלך...
ישר אחרי "דרכה של אשה"
יום עמוס, מקרה כואב..
דברים המעיבים על הלב.
מחפשים דרך, מחפשים מוצא,
מחפשים מקום להתפרק..
משוועים לנחמה.
ומגיע אהוב במגע מנחם
גורם לכל הדברים
להתרוקן..
ןשבכל כבר ריק
והלב נקי..
נשאר הוא האהוב.....
ריקני.
[ליצירה]
בתש...
כאלה מחשבות?
תבושי!!!
טוב, לא נורא.. תזכרי שאנחנו תמיד פה בשבילך, ולא לחשוב מחשבות כאלה....
(ומה עם שזירת פרחים לחתונה?)
טוב, יומעולה ושופע אור!!!
[ליצירה]
מבט אחד אל בית הילדות
וברז סמוי נפתח מאי שם
שופע סיפורים ושירים
סכר שכחה נבקע לשניים
בשצף הזכרונות
רב השנים
וזרם שוצף לו
ממעיין העבר
אל חופי העתיד
[ליצירה]
יאוו.
הסתכלתי בעיניים שלו, ונשבעת לך- ירדו לי דמעות!
זה כל כך מלא רגש, כל כך מלא הבעה!
כואב...
כמה טוב גם הקטע שכתבת, הדמעות, העצב של הילד, כשהוא מביט בחילזון וחושב עליו- כמה יכאב לו אם יהרסו לו את הבית. והילד עצמו- מגורש.
יפה, אהדתי. בגלל כל ההבעה והרגש.
בתש
[ליצירה]
וואלה, אני מוכרחה לאמר שהופתעתי לטובה. כלומר, מבחינת הסיפור.
לא יודעת, חשבתי שהוא פלצן כזה, אולי בגלל הכותרת. ובגלל הפרקים.
ואז פתחתי. לראות.
והופתעתי.
כי נוכחתי לראות שאת דווקא מבינה בזה.
וזה הרבה פחות פלצני ממה שנראה.
(אבל הי- אל תעלבי, זו דרך התבטאות שלי!)
ו- וואוו. זה אפילו יפה.
סיפור טוב. אם כי הסוף דיי הרס לי. פרק 8. הוא היה קרצייתי כזה..
אהבתי.
[ליצירה]
ירושלמי, אתה קורא תגובות בכלל?
נראה כאילו לא קבלת בכלל את כל המגילות הארוכות שכתבתי לך.
למרות שרואים שיפור בצורת הכתיבה.
ועל זה מגיע לך יישר כח גדול.
אני לא מבינה איך עשית זאת...
[ליצירה]
אוי. בטעות. ממש לא הייתה לי כוונה לייגע אותכם בקריאת כל ההודעה שלי פעמיים..
ואם אני כבר כאן..
פולק-שחכת שעכשיו (והרבה בזכות הערבים) יש הרבה פליטים יהודים בתוך ארצם , שגורשו, והם נכון לרגע זה ללא פתרון? ההבדל בין היהודים לערבים הוא שהערבים ברחו מרצונם עם פרוץ המלחמה, וברחו לארצות ערב השכנות. לאחר שאלה לא נתנו להם להיקלט בארצותיהם הם נותרו במחנות פליטים, שגרמו להם לטיפוח הגעגועים לארצם האמיתית והתסיס אותם מצד אחד, אך מצד שני לא נתנו להם להשתלב בארץ ערבית.