אחלה. אני ממש לא מבין את תאיר ארץ [עם כל הכבוד (; ]
אבל מה עם הגב הטיפוסי שיגרום לכל כך הרבה כאב לעת זקנה? והכתפיים שבגובה המתניים? ועוד כמה זמן היא בכלל תחזיק מעמד בלי משקפיים?
קצת קשה לי להגדיר את הרישום הזה מצוין מכמה סיבות: א.שם של יצירה חייב להצדיק את עצמו, הוא חלק אינטגראלי של העבודה, וכמו שכל קו צריך להיות מחושב ובעל כוונה, כך גם השם. אניבעד פשטות בשמות של יצירות. לעניות דעתי, אפילו "אשה", נראה לי הולם יותר. ב.הפרופורציות צריכות מעט יותר דיוק, אני מציעה לך להניח באויר סרגל אנכי ולבדוק את המרחק בין קצה האף למצח. אני מניחה שהמרחק קטן בהרבה. ג. אזור הצוואר מעט שטוח, אולי ניתן לטפל בזה ע"י מצללות מתאימות.
בהצלחה רבה..
תודה על הביקורת, לא מקבלת... כיוון ש:
א. השם די פשוט, ומצד שני הוא מסביר למה התנוחה של הבחורה היא כזו, (כי היא בחדר מחשבים) חוץ מזה שאם אקרא לה "אשה" סתם, לא ידעו איזו אישה היא.
ב. נראה לי שהפרופורציות די נכונות. אני לא יכולה לבדוק כיוון שאין לפני את המודל...
ג. אזור הצוואר שטוח ולא מטופל, כמו גם האוזן, כיוון שהם לא המרכז בתמונה, וכך הצופים נכנסים ישר למרכז: משולש המצח- עין- אף
ד. כי רועי גולן אמר מצוין. ותסמכי עליו...
הרישום בוצע ללא ידיעת הבחורה, ובעצם גם פורסם ללא הסכמתה...
תאיר, אני חולק מכל וכל.
א. השם הפשוט והאינפורמטיבי מקובל עלי ולמיטב ידיעתי זה די נפוץ אצל אומנים (איש אוכל פיצה למשל).
אמנם גם אני אוהב שמות חידתיים יותר אבל זה תלוי איך רוצים להביע את הרעיון. לפעמים דוקא השם הפשוט ללא יומרות נותן לציור להביע את שלו ללא קביים ואילו שם מחוכם יותר מעביר את המשקל האומנותי מהחלק החזותי לחלק הסמנטי.
(דוגמא: ציור של כובע עם הכותרת - אשה. אם הכובע היה משדר נשיות בפני עצמו, לא היה צורך בשם ולכן יש כאן או הודאה באי הצלחתו של הציור בפני עצמו, או העברת המסר בעזרת השם יותר מאשר בעזרת הציור שיכל באותה מידה להיות צילום).
עד כאן זה רק הסבר אפשרי באשר לסיבה ששמות פשוטים גם ליצירות גדולות נפוצים, למרות שגם אני אוהב לבחור שמות מתוחכמים. אבל, לקרוא לציור של אילה אשה, היה לדעתי טעות ממש. אין בציור לדעתי שום נסיון להביע נשיות וברור שהנקודה המשמעותית היא הבעת הפנים שמשדרת ריכוז במשהו שנמצא ממול, ומבחינה זו זה היה גם יכול להיות גבר.
ב. הערתך בעניין הפרופורציות תמוהה מאוד. את מכירה את האשה שבציור? איך את יכולה לטעון על סמך ציור בלבד שהוא לא תואם את המציאות?
אני מכיר הרבה אנשים שהפרופורציות שלהם מאוד מוזרות אבל ככה הם נולדו. בעיני הציור אמין מאוד ויתכן מאוד שככה באמת נראית האשה הזו (למרות שזה לא משנה)
ג. אזור הצוואר הוא לא היחיד ששטוח כאן ויש הזנחה, מכוונת לדעתי, של איזורים נוספים (אוזניים, שיער, כובע ועוד) ובכלל, הציור לא יורד לפרטים ולא נותן תחושה של משהו גמור ויכולות להיות לכך המון סיבות ובעיקר זה עניין של סגנון אני חושב, אבל העיקר לדעתי הוא שאת מה שהיה חשוב לציירת להביע היא הביעה.
בקיצור הציור מצויין לדעתי כי הוא תופס את הרגע באופן נכון מאוד וזו לטעמי הנקודה הכי חשובה. כל השאר הם פרטים שניתן לשפר או להזניח, תלוי מה רוצים. אני נתקל בזה הרבה כשאני מצייר פנים, יש איזושהיא איכות שקשה לבטא במילים בכל פרצוף, לפעמים אתה תופס אותה ולפעמים לא. אם תפסת אותה אתה יכול לשחק ולשנות הרבה פרטים בציור ועדיין האיש יהיה דומה מאוד לעצמו ואם לא תפסת, לא יעזור שום דיוק ותוספת קוסמטית.
נדמה לי שזו התגובה הארוכה ביותר שכתבתי מעולם.
מבע הנפש של מי שאומרים- יש לו נפש אמן,נגיעות של העט בעולם של דפים,פרחים יבשים של חיים, הפוכים,ואין מבע נפש מספיק לעולם שכזה ואומרים:הוא חי במקומות אחרים.
[ליצירה]
אחלה. אני ממש לא מבין את תאיר ארץ [עם כל הכבוד (; ]
אבל מה עם הגב הטיפוסי שיגרום לכל כך הרבה כאב לעת זקנה? והכתפיים שבגובה המתניים? ועוד כמה זמן היא בכלל תחזיק מעמד בלי משקפיים?
[ליצירה]
קצת קשה לי להגדיר את הרישום הזה מצוין מכמה סיבות: א.שם של יצירה חייב להצדיק את עצמו, הוא חלק אינטגראלי של העבודה, וכמו שכל קו צריך להיות מחושב ובעל כוונה, כך גם השם. אניבעד פשטות בשמות של יצירות. לעניות דעתי, אפילו "אשה", נראה לי הולם יותר. ב.הפרופורציות צריכות מעט יותר דיוק, אני מציעה לך להניח באויר סרגל אנכי ולבדוק את המרחק בין קצה האף למצח. אני מניחה שהמרחק קטן בהרבה. ג. אזור הצוואר מעט שטוח, אולי ניתן לטפל בזה ע"י מצללות מתאימות.
בהצלחה רבה..
[ליצירה]
תאיר
תודה על הביקורת, לא מקבלת... כיוון ש:
א. השם די פשוט, ומצד שני הוא מסביר למה התנוחה של הבחורה היא כזו, (כי היא בחדר מחשבים) חוץ מזה שאם אקרא לה "אשה" סתם, לא ידעו איזו אישה היא.
ב. נראה לי שהפרופורציות די נכונות. אני לא יכולה לבדוק כיוון שאין לפני את המודל...
ג. אזור הצוואר שטוח ולא מטופל, כמו גם האוזן, כיוון שהם לא המרכז בתמונה, וכך הצופים נכנסים ישר למרכז: משולש המצח- עין- אף
ד. כי רועי גולן אמר מצוין. ותסמכי עליו...
הרישום בוצע ללא ידיעת הבחורה, ובעצם גם פורסם ללא הסכמתה...
[ליצירה]
תאיר, אני חולק מכל וכל.
א. השם הפשוט והאינפורמטיבי מקובל עלי ולמיטב ידיעתי זה די נפוץ אצל אומנים (איש אוכל פיצה למשל).
אמנם גם אני אוהב שמות חידתיים יותר אבל זה תלוי איך רוצים להביע את הרעיון. לפעמים דוקא השם הפשוט ללא יומרות נותן לציור להביע את שלו ללא קביים ואילו שם מחוכם יותר מעביר את המשקל האומנותי מהחלק החזותי לחלק הסמנטי.
(דוגמא: ציור של כובע עם הכותרת - אשה. אם הכובע היה משדר נשיות בפני עצמו, לא היה צורך בשם ולכן יש כאן או הודאה באי הצלחתו של הציור בפני עצמו, או העברת המסר בעזרת השם יותר מאשר בעזרת הציור שיכל באותה מידה להיות צילום).
עד כאן זה רק הסבר אפשרי באשר לסיבה ששמות פשוטים גם ליצירות גדולות נפוצים, למרות שגם אני אוהב לבחור שמות מתוחכמים. אבל, לקרוא לציור של אילה אשה, היה לדעתי טעות ממש. אין בציור לדעתי שום נסיון להביע נשיות וברור שהנקודה המשמעותית היא הבעת הפנים שמשדרת ריכוז במשהו שנמצא ממול, ומבחינה זו זה היה גם יכול להיות גבר.
ב. הערתך בעניין הפרופורציות תמוהה מאוד. את מכירה את האשה שבציור? איך את יכולה לטעון על סמך ציור בלבד שהוא לא תואם את המציאות?
אני מכיר הרבה אנשים שהפרופורציות שלהם מאוד מוזרות אבל ככה הם נולדו. בעיני הציור אמין מאוד ויתכן מאוד שככה באמת נראית האשה הזו (למרות שזה לא משנה)
ג. אזור הצוואר הוא לא היחיד ששטוח כאן ויש הזנחה, מכוונת לדעתי, של איזורים נוספים (אוזניים, שיער, כובע ועוד) ובכלל, הציור לא יורד לפרטים ולא נותן תחושה של משהו גמור ויכולות להיות לכך המון סיבות ובעיקר זה עניין של סגנון אני חושב, אבל העיקר לדעתי הוא שאת מה שהיה חשוב לציירת להביע היא הביעה.
בקיצור הציור מצויין לדעתי כי הוא תופס את הרגע באופן נכון מאוד וזו לטעמי הנקודה הכי חשובה. כל השאר הם פרטים שניתן לשפר או להזניח, תלוי מה רוצים. אני נתקל בזה הרבה כשאני מצייר פנים, יש איזושהיא איכות שקשה לבטא במילים בכל פרצוף, לפעמים אתה תופס אותה ולפעמים לא. אם תפסת אותה אתה יכול לשחק ולשנות הרבה פרטים בציור ועדיין האיש יהיה דומה מאוד לעצמו ואם לא תפסת, לא יעזור שום דיוק ותוספת קוסמטית.
נדמה לי שזו התגובה הארוכה ביותר שכתבתי מעולם.
[ליצירה]
איזה כיף
כך, באמצע הרחוב אנשים (או אישניקים, כמו שילד אחד פעם גילה לי) עם עברית קמאית! כמה כמיהה יש לדבר הזה!
יש שיר של אצ"ג "אבותינו דברו עברית צברית". ואנו?
[ליצירה]
אני רחפנית הוליסטית!!!
איזה סיפור מותק שבמתוקים.
וגם מוזר במוזרים
וגם שמח בעצובים
ועייף
ומטריף
את דעתם של המרים.
אתה חושב שהירח עייף או סתם חולמני בלילות?
תגובות