יענק'ל שוורצכבוימל היה צדיק עצום-
למד תורה בשקט וחי לו בצמצום
שנים שלמות למד הוא מרב וממורה
עד שהגיע יענק'ל לגיל שמונה עשרה
ביום הולדתו ניגש אליו הרב
כופף גבו, גחן, ואל אוזנו קרב:
"נו, ינק'ב, כבר הגיע הזמן המיועד
האם ימשיך כבודו לחיות ללא אישה לעד?
יצא כבודו לשוק ויחפש אישה
ימצא אחת כלבבו, יקום ויקדשה!"
שמע לו יענק'ל את הרב ובוש ואף נכלם
הבלי אישה ישב תמיד? איה יישוב עולם?
החליט אז יענק'ל בלבו לקום ולעשות
וגם אם לא ילך, אפשר בכל זאת לנסות.
חשב בשקט איך עושים זאת, מהי הגישה
הן במפורש אסרו להסתכל בפני אישה
לפתע רעיון הבזיק, גדול וכה נפלא
במקום על פני אישה הוא יסתכל על נעלה
וכך יצא לו אל השוק, מביט סביב סביב
יש כפכפים כל כך יפים בצבע האביב
יש נעל בית מדהימה בצבע השקיעה
והנה נעל ריבוק חסודה וגם בריאה
מגף אחד מעור נראה ברוטאלי למדי
וזוג גרביים חשופות נראו טיפשות מדי
ולבסוף, כמו רעם שהבריק ביום בהיר
ראה אותה עומדת, ביישנית, על יד הקיר
נעל ניייק יפהפייה, בצבע הזריחה
עמדה לה שם, כאילו סתם, ליענק'ל היא חייכה
ליבו עמד, גופו נדם, כמעט שהתמוטט,
ניגש אליה אט לאט, כאילו משוטט
ואז פנה לנעל, בפחד וריגשה-
"אולי אולי תאותי להיות לי לאישה?"
הרים עיניו בציפייה מעל ההנעלה
ראה שם איש שמן מאוד עם יד מאוד גדולה
האיש הכניס לו כאפה, ויענק'לה נפל
ורץ בדרך חזרה בלי שום אישה בכלל
ומיני אז ועד היום אומרים בתור בדיחה:
לא חשובה הנעל, רק מה שבתוכה
-מוקדש לנעל בית. לא משהו מהותי, רק בזכות שמו.-
-וגם כי הוא חבר שלי-
תגובות