יתברך שמו, יוצא שאני גר בדירה שלך בלי שפגשתי אותך מעולם
אך שמך הדוק עמי כל הימים איך זה לבת לקרוא לבנה בשם אביה
אהבת השם, שיהיה אבא שיהיה בן שהשם יוותר
אז אני גר בדירה שלך וחושב על ימי עדן העליזים
בניין קומות בית המשפחה ושינה על הגג בימי הקיץ החמים שום דבר אינו חוזר
*
אני גר בדירה שלך למרות שאתה רק שֶם
שסיפור סובב סביבו אבל את המטפחות של סבתא אני כל כך זוכר
והשמלות שלה דומות אצלי לשמלות בית קטן בערבה אבל בלי כל הנפיחות הזו בלי החישוקים בלי אקדחי אנחנו-כאן-הגברים ועם צניעות סבתית ועם אלמנוּת שלושים שנים
איך לא ידעת את המכולת - אני סופר את הצעדים על אצבעות חמישה שישה אנשים. בת מלך פנימה פנימה כמו שרק סבתא (אמאמא) תמימה יכולה להיות
ואנחנו
איפה אנחנו ואיפה זה
ברוך ה'.
*
רוצה לצאת ותוך כדי דיבור אחותי חמקה יצאה ואני
אולי דבריי אינם עומדים בדרישת שחזור קפדנית רץ לחלון והוא מסורג רץ לדלת והיא עם מנעולה
והמרפסת מרחיקה סיכויי אך נותנת נקודת מבט חדשה
על דמות אחותי שהתרחקה
והנה כאן אני מחכה שדבר יחזור
*
את הלוויה של גולדה מאיר אשת ממשלתינו כאן, בבית הזה
בטלוויזיית שחור לבן.
חזרנו מוקדם מהגן – בשבעים ושמונה אני לא יודע עוד מה - וראינו שיירה וחיילים וארון (שנתיים אחר כך הלכנו עד אנגליה כדי להביא את הטלוויזיה של נורמנדי לראות איך הורגים ונהרגים, בצבע. (על החדות במעבדות סוני שופוני עדיין עובדים))
עשיתי אחד ועוד אחד כדי להגיע לתוצאה על העבר בוכים ומי יודע כמה מעמד נחזיק פה שנים.
*
על עץ הצ'קדיניות (הוו הוו הוווו טרזן על העצים)
אנחנו בונים חדר
בו בלי נדר תישן בתי המשחקים שלה
כמו ענפים על המשחק שלי
*
אני צריך זמן לחשוב לסדר את כל התמונות בראש
הזמן עובר
אנחנו כאן להישאר
בית זה דבר קבוע עשוי אבן זכרון
יש כאלה שלקחו הכל איתם ללונדון
לפעמים זקוקים לתמונות קשה להבין איך אבנים מדברות
רק עם הזמן, מקשיב לכל אבן ואבן בראש
הבת שלי צורחת כי קשה לישון כשיש עוד כל כך הרבה להשלים ואני צרחתי בלונדון כי היה לי מאודזר ורציתי חזרה לארץ אבותי איפה שאמא ואבא שלי לא נולדו - ילדו
*
המרפסת הזו, שחבר שלי מזכיר לי כמה היתה גדולה ושיחקנו סטנגה מפינה לפינה על כל הרצפה (הוא טוען שבמלים שלנו היום חשבנו, שפורת ספרים בביאליק שבע שמונה תחנות של קו שישים זה כמעט כמו סוף המאה העשרים
ואחד)
הבית שמולנו צבע פניו בלבן וכחול מזכיר את החלום הציוני, כאילו שהוא במסע של תנועת נוער ובסוף נרדם למרות אימת המשחה
*
בכל הלילות אני עושה חשבון אבל הלילה הזה אני מיסב על ספה ירוקה וחולם אותך
חי בכל מיני מצבים ידיך מושטות מגישות סנדוויץ מביאות פרנסה עם תרבוש על הראש אולי נרגילה לצידך רכון על שולחן אדום וכיפה שחורה לראשך מנסה לחשב לתת כיוון למספרים שיאמרו בקול גדול אנחנו מרוויחים
זו היתה עסקה טובה!
ארץ ישראל תמורת כמה רופיות אם לא עולם הזה לפחות להתעורר בתחיית המתים בלי גלגול בלי גלגול – במנוחה.
*
אנחנו בודים את בית חלומותינו
שו שו, עמידר בנתה לנו בית ליגה לאומית
שני חדרים שישה ילדים
ועכשיו הבת של הנכד שלך תרצה חדר לבד
לסמס את כל הסודות שלה בעברית שטוחה (אחרי כמה שנים היא תביא לנו בהפוכה)
ראיתי איך כתבת אחרי דרישת שלומו הטוב (בר"ת אחדש"ה) וכבודו, מאין לנו שפה! הו מה נשתנה!!
ובכתב רשי עגלגל ולא מרובע
כמו בטן עדנית ממוצעת ודשנה
כן, אני אדם היסתורי יש לי שרשים
בשבת היתה אזכרה שלך כף גימל סיוון (אני נזכר במגילה) הדוד קנה משלים בארבע מאות אחר כך נידב חמישים
ואני למדתי על עקרון עליו לא מוותרים
כי יש מי שבא והולך אבל הקיוסק שלך - לא טעמתי טעמו המוגז - עדיין בועט ברגליו, עושה גלים, ברוך אתה ה' מוציא אסורים.
תגובות