וואוו!
למרות שהצוואר ארוך מדי והאוזן גדולה מדי...
הפנים.. הם מדהימות..
והיא כל כך נושמת את האויר.
והפנים העדינות.. והאור בלחיים...
הפרופורציות טובות.
והציור הזה הפעים אותי.
איך שאני אוהבת להתפעם מהציורים שלך!!
(הקטע של הצוואר והאוזן הפריע לי. אבל הפנים כמעט מחפות על זה.)
נהדר
נהדר.
כל הכבוד
המשיכי ליצור
בתש
הפנים שלה, האור והצל פשוט מעולים. יופי של שליטה במכחולים... (קצת מקנא:) המבנה של השיער שלה טוב, אבל נראה כאילו הוא משוח בבוץ. בטח בגלל הצבעים,.
מפעים לגמרי. מאד נושם, חי.
אהבתי : - :
ראיתי את התמונה כבר הרבה פעמים, ובאמת רק עכשיו שמתי לב (בגלל דברי בתש) שהאוזן קצת גדולה. אבל למה להתפס לדוקיות :)
דווקא את הצוואר הארוך אהבתי. זה נראה לי בכוונה ככה.
בכולופן - ציור מדהים!!
מקסים.
יש לי משהו עם סוסת אור.
הצוואר באמת נותן תחושה מסויימת, של יציאה אל האור.
האוזן, בכל זאת, הפריעה גם לי קצת. לא יודע אם היא גדולה מדי, אבל צריך לשים אותה קצת יותר למעלה, לדעתי.
פרצוף מדהים. יפה כ"כ.
ממש ממש נהניתי.
תודה!
בתווך-
בין אור לחושך, בין עצמי לחוץ ממני, בין זמני לנצחי.
וגם ציפייה יש פה, לטוב או לרע.
(ובאמת הצוואר ארוך טיפ טיפה, אבל זה מגדיל את הציפייה, כמו אדם שמתאמץ לראות אם הגיע האוטובוס.)
[ליצירה]
וואוו!
למרות שהצוואר ארוך מדי והאוזן גדולה מדי...
הפנים.. הם מדהימות..
והיא כל כך נושמת את האויר.
והפנים העדינות.. והאור בלחיים...
הפרופורציות טובות.
והציור הזה הפעים אותי.
איך שאני אוהבת להתפעם מהציורים שלך!!
(הקטע של הצוואר והאוזן הפריע לי. אבל הפנים כמעט מחפות על זה.)
נהדר
נהדר.
כל הכבוד
המשיכי ליצור
בתש
[ליצירה]
במקלט?
הפנים שלה, האור והצל פשוט מעולים. יופי של שליטה במכחולים... (קצת מקנא:) המבנה של השיער שלה טוב, אבל נראה כאילו הוא משוח בבוץ. בטח בגלל הצבעים,.
מפעים לגמרי. מאד נושם, חי.
אהבתי : - :
[ליצירה]
ראיתי את התמונה כבר הרבה פעמים, ובאמת רק עכשיו שמתי לב (בגלל דברי בתש) שהאוזן קצת גדולה. אבל למה להתפס לדוקיות :)
דווקא את הצוואר הארוך אהבתי. זה נראה לי בכוונה ככה.
בכולופן - ציור מדהים!!
[ליצירה]
מקסים.
יש לי משהו עם סוסת אור.
הצוואר באמת נותן תחושה מסויימת, של יציאה אל האור.
האוזן, בכל זאת, הפריעה גם לי קצת. לא יודע אם היא גדולה מדי, אבל צריך לשים אותה קצת יותר למעלה, לדעתי.
פרצוף מדהים. יפה כ"כ.
ממש ממש נהניתי.
תודה!
[ליצירה]
.
טוב, בקשר למה שנאמר כאן על המורים- הגיוני שבאמת יש להם חלק מכריע ברתיעה מהמקצוע הזה אבל הם בהחלט לא הכל.
היה לי מורה ממש לא נחמד (בלשון עדינה למדי) שתמיד אמר לנו להפסיק ללמוד תורה בגלל שמתמטיקה זה הדבר שהכי חשוב בחיים ופעם אחת הוא מאוד כעס עליי ש"העדפתי" ללכת לאזכרה של מישהי שנרצחה במקום להיות בשיעור שלו והוא היה קפדן בצורה לא אנושית ובכל זאת הוא ממש לא היווה חלק מכריע בסלידה שלי מהשיעורים האלה.
אז, נכון. יש במתמטיקה המון עומק וחשיבה וכל הדברים שנאמרו כבר ובאמת אפשר מלא פעמים להתפעל מאיזה הוכחה חכמה ומתוחכמת אבל בכל זאת יש בזה משהו שנורא כובל למוסכמות ולמישור.
טוב, נראה לי שכבר באמת מיצינו את הנושא.
prednisolone side effects in dogs go prednisolone 5mg tablets
[ליצירה]
נושא אלומותיו:
לאחר התגובה הפוגעת שלך כדאי שאומר כמה דברים:
1) לפני שהעללת עליי בהעתקות מספרים היית צריך לוודאות שבאמת עשיתי זאת.
אם הפתיחות דומות זה רק צירוף מקרים. אני לא מעתיקה מספרים. אני כותבת את מה שהרגש גורם לי לכתוב באותם רגעים. את הספר שציינת בכלל לא קראתי (לא היה כדאי לשאול אותי לפני???) אז אם יש כאן העתקה זה רק ברוח הקודש. מכיוון שאני בהחלט לא בן אדם שרוח הקודש תשרה עליו- נותר להבין שטעית.
2) כל הדברים שכתבת נבעו מחוסר הבנה בסיסית הסיפור.
הכותרת של "בראנו לכבודו" קשורה באופן ישיר לסיפור.
למה יעל עוזבת את מיכאל? קיימים בעולם זוגות נשואים המורכבים מדתית וחילוני (וההיפך) אז למה היא עוזבת אותו אם האהבה שלהם כזו גדולה?
כי כל החיים שלנו בעולם הזה מטרתם אחת-לכבודו. אנחנו צריכים שכל העשיות שלנו יהיו מכוונים לכבודו של הקב"ה ולהאדרת שמו. לכן היא עוזבת אותו כי אהבה היא לא רק פונקציה של- כייף לי איתו, אותו אני אוהבת וכו' אלא מטרתה לבנות בית יהודי קדוש שיהיה כמשכן ובית כזה היא לא יכולה להקים עם חילוני.
ז"א שכל ההחלטה שלה, כל המסירות נפש שלה נבעה מהמשפט הזה. מההבנה הזו שנבראנו בשבילו.
אז זה באמת כל כך לא קשור כמו שכתבת?????
[ליצירה]
.
כמה שהפלאת לכתוב את הלילות האלה.
ודוקא בלילות שלא קורה דבר יש באוויר את התחושה הזו שמשהו מרגש הולך לקרות ומחכים לו ומחכים והוא לא מגיע ובשלב מסוים אני אוחזת בפלאפון ועוצמת עיניים ובכוונה עצומה מנסה להעביר טלפתיה לאנשים שאוהבת- שיתקשרו. וגם זה לא עוזר. ואז הולכת לישון.
וכמובן שבלילות הללו, כמו להכעיס- לא מצליחים להרדם.
אוף. אני שונאת את זה.
[ליצירה]
.
רעות- אני לא זוכרת אם בתור ילדה דילגתי על התאורים בספרים אבל המחשבות האלו הן מחשבות שבאמת חשבתי כשהייתי קטנה.
אני זוכרת את עצמי עומדת ומפריחה בועות ולוחשת להן מילות פרידה ומנסה לדמיין את הארץ אליה הן עפות, וגם בים- מאז שאני קטנה, כשמגיע גל מלא בקצף, אני מתכופפת ומדמיינת שכל הקצף שמקיף אותי זו שמלת מלמלה מפוארת.
כך שזה כן יכול להיות במציאות.
(כמובן שלא האמנתי בדברים האלה *באמת*)
[ליצירה]
השם! למה את עושה את זה?
מקפיצה ומקציפה את הבפנוכו. (וזה מכאיב כל-כך).
המילים שלך, כמו תמיד, חותכות ובטוחות ומדויקות כל כך.
את מדהימה.
(נשיקות מאן...)
תגובות