[ליצירה]
איך רק תגובה אחת?
משתפך,
זה פשוט מטריף את השכל הכתיבה הזאת שלך, משתפך מזה, זה כפי שאת כותבת כמגע פרפר בכנף אור, או משהו בסגנון, ןבקיצור פשוט מקסים.
[ליצירה]
השם! למה את עושה את זה?
מקפיצה ומקציפה את הבפנוכו. (וזה מכאיב כל-כך).
המילים שלך, כמו תמיד, חותכות ובטוחות ומדויקות כל כך.
את מדהימה.
(נשיקות מאן...)
[ליצירה]
.
רן- אני רואה שמאוד מציק לך הקטע עם הנעליים, אז די כבר להתייחס לכללים (או להרגיש לא נוח כשזורקים אותם...)
ד"א- הזדעזעתי כשכתבת שההתנחלות היחידה שהיית בה היא אלון שבות. חבר! גוש קטיף קורא אליך! בוא ותראה איכות חיים מה היא!
מילון- מושפע ממך?
ולסיום- אהבתי לקרוא משהו ראשוני בלי כל העיבודים והמחשבות הקובלות.
[ליצירה]
.
א) בקשר לתגובה של מורגן לה פיי- זה באמת נראה לך נורמלי שבמשך שנים תרגישי תסכול מזה? זה לא הגיוני ש-ה' מלכתחילה יצור סיטואציה שגורמת תסכול ומרירות. הדרך היחידה להבין את זה -זה שמשהו בהתיחסות שלנו- שגוי.
ב) לא התכוונתי שישתמע מדבריי שנשים צריכות לחנוק את הכמהון הזה לקב"ה. ברור שלא!!! אלא שצריך למצוא מקום שבו אפשרי לפתח את הכמהון הזה ושהוא לא יהווה כתופעה הרסנית ומתסכלת.
מהרבנית נעמי לא הבנתי שעדיף שבנות יוותרו לגמרי על הצורך הזה והתשוקה אלא שידעו מהן סדרי העדיפויות. אם אני אוכל כל היום ללמוד תורה בתנאי שילדיי יבלו במעון- זה הרסני. אבל אם בתכנון נכון ובעזרה של הבעל יכול להיווצר מצב של חינוך נכון בצירוף תפילות ולימוד- כמובן שזה רצוי.
[ליצירה]
.
דנה- הדברים האלה לא מיותרים בשלב ה'נַעַרי' של החיים אך מגיע זמן בו הנפש כבר בשלה לשלב הבוגר יותר והרגש רוצה להרעיף עצמו על המקום שנכון לו עכשיו.
בשלב הביניים הזה בו הרצון הבוגר עטוף בחיצוניות הבוסרית עדיין- הרגש מתבזבז (בין היתר) כי הוא כבר לא מסתפק בדברים בהם מימש עצמו בעשרים השנים האחרונות אך זה הדבר היחיד שהוא מכיר.
כמובן עד שההוא יבוא ויאמר
וערוגית- אני לא חושבת שזה גורם לאדם להיות פחות שלם, רק קצת מבולבל.
תגובות