[ליצירה]
חופש
ח וזרת ומחליקה התחושה מידיי, כמו קרח שנמס בקצות אצבעותיי
ו אם חשבתי אולי עכשיו הוא כאן, מייד הוא ברח מי יודע לאן.
פ ורסת דק את חלת הזמן, נמאס לי כבר מלחם לבן.
ש ומרת לי עת לאהבתי האמיתי, שומרת לי בצד מחברת פרחונית.
[ליצירה]
לקח לי מעט זמן להבין על מה אתה מדבר
אבל הבנתי וגם הבנתי מאין נובע הבילבול
הקטע כולו כתוב בצורת נקפה פונה לזכר
וה"אומר" זה לא בגוף שלישי עבר אלא בגוף ראשון עתיד