אישה*
טל רעות
-
"לפעמים אני ריקה מצבע, כמו ציור על מדרכה אחרי גשמים, ויודעת שעכשיו הרגע, להוליד מילים"
(אחינועם ניני)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] זה ממש יפה... [ליצירה]
- [ליצירה] הנה דבר מהסוג שגורם לי להיאנח בקנאה ובתסכול מחוסר השוויון ששורר בחלוקת הכשרונות. אוף, איזה יופי. [ליצירה]
- [ליצירה] אישה חזקה ויפה. [ליצירה]
- [ליצירה] עבודה יפה של צבע... [ליצירה]
- [ליצירה] מ - ד - ה - י ם [ליצירה]
- [ליצירה] איזה מבט. ללא מילים. [ליצירה]
- [ליצירה] בדיוק התחלתי לעבוד עם אקריליק בקנווס, ואני ברבה יותר מעריכה את היכולת שלך לעבוד בצבעים. לא היה לי מושג שזה כזה קשה. [ליצירה]
- [ליצירה] יש בה עוצמה ויופי [ליצירה]
- [ליצירה] וואהי... זה נראה כ"כ אמיתי. יפה מאוד מאוד! [ליצירה]
- [ליצירה] פשוט יפה מאוד [ליצירה]
- [ליצירה] . אך, אורי, לפניי עכשיו קוּשיות רבות מִסְפור קשה קשה הוא המצב במי מהבנים לבחור במי אבחר- במדותל"ש? בבייניש או בחרדי למי אתן כעת צל"ש ויהיה פה חתני? נתחיל באופן אקראי בחרדי-לאן שייך? חסיד, חרד"ל או ליטאי (הוא כנראה אינו מכ"ך) ואם אומר שרצוני לגור בראש גבעה זרה האם ינהג כציוני או שיאמר: זו עבירה! והדתי לשעבר האם את הכיפה ישיב? אם יתעקש על הדבר יכול להיווצר כאן ריב ובשבת- כיצד ינהג האם קידוש או דיסקוטק האם יסע בימי החג יאכל גבינה בתוך הסטייק? ובכן, נחשוב, בלית ברירה האם הבייניש לי מתאים אך איך אבחר את הבחירה כשחסרים הרבה פרטים? כיפתו- באיזה גודל רחבה או קצת שדופה והסגנון, באיזה מודל? צמר או סריגה צפופה בבית הכנסת- מה אוהב שירים, שתיקות או מנגינות האם הוא נע מכל הלב או מתבודד לו בשדות? והציצית- בפנים? בחוץ? וההכשר- איזה חותָם? האם מהדרין לו נחוץ, תפילין רק של רבינו תם? ופרט חשוב חסר עכשיו באיזה ישיבה לומד האם שייך הוא אל ה"קו" או שבמוסכמות מוֹרֵד? ובכן, הרבה עובדות אינן אני כבר עייפה ו-אוף! כל-כך קשה לבחור חתן בערך כמו קריעת ים סוף! [ליצירה]
- [ליצירה] נושא אלומותיו- אין לי כח להגיב על כל מה שכתבת לכן רק אומר מספר דברים- התפיסה שלנו לגבי ספורת היא שונה בכמה מובנים. מבחינתי הסיפור, מעבר לגבולות הכתיבה, הוא אומנות, כמו לדוג' ציור. אני לא מנסה לכתוב דברים אמיתיים ודיאלוגים אמיתיים, לפחות לא במובן החיצוני של המילה. כשאני מציירת ציור אתה יכול לומר שזה לא הגיוני שהפרצוף שלה סגול, כי אין אנשים סגולים וזה גם לא הגיוני שהצוואר שלה כתום ובטח לא הגיוני שהיא מעופפת לה באוויר. זה באמת לא הגיוני אם מסתכלים על הרובד החיצוני אבל במובן הפנימי זה בדיוק מה שרציתי להביע כי המשמעות של הסגול בעיניי קשור ישירות למשמעות של הפרצוף בעיניי שקשור למשמעות של הכתום ושל הריחוף וכו'. אתה יכול לומר שזה לא באמת קיים אבל זה כן, במובן הפנימי של הכוונה. אצלי הסיפור הוא כמו ציור. זה לא משנה מבחינתי אם הוא יכול לחזור ככה בתשובה ואם האם יכולה להפתח כך. מהבחינה הפנימית זה מוכרח מן המציאות שכך זה יקרה. לגבי המקורות- מבחינתי הסיפור הוא לא התצורה המוגמרת. אני לא רואה את האידאל בלכתוב סתם סיפור נחמד. לפי דעתי הסיפור צריך לגעת בנקודות מסוימות שכולנו חווים אותם במובן כזה או אחר ועל גבי התשתית של הסיפור- להוסיף את ההתרחשות האמיתית שאחריו (כמו פסלי זכוכית חשופים). זו הסיבה שהבאתי את המקורות כי הסיפור אמנם נגמר אבל זה לא משנה. ההתרחשות האמיתית תקרה כשבאמת ניגע בדברים שעליהם הוא מדבר. אתה מצחיק, ברור שאני מביאה כאן את טל רעות. אי-אפשר לכתוב על משהו שלא חווית אותו או התמודדת איתו במובן מסוים. ואני מאמינה שאיכשהו כולנו מתמודדים עם הדברים האלה (בנתיבים שונים כמובן). אם יש לך בעיה עם הטל רעות הזו או עם התורה שהיא כותבת עליה- אתה מוזמן לא לקבל אליך את הדברים. הרבה מן הדברים שכתבת נובעים מהעובדה שלא פתחת את המקורות ולא למדת אותם. למשל- דיברת על הדרך בה חזר בתשובה. אולי במציאות זה לא יקרה אבל מצד הנפש שלו והאשיות שלו והדברים איתם הוא מתמודד- זה הדבר שהכי מתאים לו שבעולם. תפתח, תלמד ואח"כ תדבר. [ליצירה]
- [ליצירה] . ממממ..... יכול להיות שתהיה משהי שהיא קצת מהכל? כי עדיין אני מתקשה למקם את עצמי. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו. מקסים. יש בה הרבה עוצמה. היא מזכירה את הנשים במצרים שבזכותן נגאלו בני ישראל. [ליצירה]
- [ליצירה] . כמה שהפלאת לכתוב את הלילות האלה. ודוקא בלילות שלא קורה דבר יש באוויר את התחושה הזו שמשהו מרגש הולך לקרות ומחכים לו ומחכים והוא לא מגיע ובשלב מסוים אני אוחזת בפלאפון ועוצמת עיניים ובכוונה עצומה מנסה להעביר טלפתיה לאנשים שאוהבת- שיתקשרו. וגם זה לא עוזר. ואז הולכת לישון. וכמובן שבלילות הללו, כמו להכעיס- לא מצליחים להרדם. אוף. אני שונאת את זה. [ליצירה]
- [ליצירה] התכוונתי למשל. עדיין לא ניסיתי לתפוס פרפר אמיתי. רק בעדשת המצלמה. (אם ראית פעם נערה תמוהה שמתרוצצת במאה שערים עם מצלמה- זו הייתי אני. הפרפר לא הסכים לעמוד על התריס הכחול וניסיתי להכריח אותו) [ליצירה]
- [ליצירה] . טוב, בקשר למה שנאמר כאן על המורים- הגיוני שבאמת יש להם חלק מכריע ברתיעה מהמקצוע הזה אבל הם בהחלט לא הכל. היה לי מורה ממש לא נחמד (בלשון עדינה למדי) שתמיד אמר לנו להפסיק ללמוד תורה בגלל שמתמטיקה זה הדבר שהכי חשוב בחיים ופעם אחת הוא מאוד כעס עליי ש"העדפתי" ללכת לאזכרה של מישהי שנרצחה במקום להיות בשיעור שלו והוא היה קפדן בצורה לא אנושית ובכל זאת הוא ממש לא היווה חלק מכריע בסלידה שלי מהשיעורים האלה. אז, נכון. יש במתמטיקה המון עומק וחשיבה וכל הדברים שנאמרו כבר ובאמת אפשר מלא פעמים להתפעל מאיזה הוכחה חכמה ומתוחכמת אבל בכל זאת יש בזה משהו שנורא כובל למוסכמות ולמישור. טוב, נראה לי שכבר באמת מיצינו את הנושא. [ליצירה]
- [ליצירה] . או קיי. מעורר עניין... [ליצירה]
- [ליצירה] . אני כבר מתארת לעצמי איזה מן ילד היית. בטח היית מהשדונים האלה שכל היום מביטים סביב בעיניים סקרניות ותחמניות ומחפשים במה אפשר לגעת ולחקור ולהחביא ולשחק ולפרק וכו' ושתמיד מלאים במן רוח פרצים כזו שלא נותנת מנוח לאנשים סביבם (היו לך נמשים? כי תמיד הלחיים שלהם זרועות נמשים שובבים) ותמיד הם מסתובבים בשיער פרוע ובגדים מרושלים ובדחף עצום להפגש עם משהו חדש. והכי חשוב- ברגע שאחד מהמבוגרים מניח עליהם עיניים בדיוק כשהם עסוקים בתעלול נוסף- הם מעלים על פניהם ארשת תמימה וטהורה כזו והם נדמים כילדים ציתניים ביותר שכל מאווה-ליבם הוא שהוריהם ישבעו מהם נחת. וכמובן שהמבוגר מחייך אליהם מדושן עונג ומחפש קרבן אחר. (ושניה אח"כ הם חוזרים אל מעלליהם). [ליצירה]
- [ליצירה] גֵמְפּירָתְךָ פּיבְּרָה טְרילוֹטֵי פְּריבוּלים בֵּחיצְקִי. גוֹ הָבּישְטָה דֵטְרימְפּוֹלֶי פּימְבְּרָמְתין אישְמָיי. לימְבָּפּ. [ליצירה]
תגובות