הַסְתָיו עָבָר, הַגֶשֶם חָלַף

וְקַיִץ צוֹרֵב וְדוֹקֵר

כְּשוֹשַנָה קְמֵלָה בֵּין הַחוֹחִים

צוֹבֵעַ בְּצָהוֹב אֲנָשִים וְאֲדָמָה.

אֶצְבְּעוֹתַי הַשוֹתְתוֹת מוֹר וְדָם

נִנְעָצוֹת בָּה בְּכוֹח

 כּוֹרוֹת קֶבֶר

אוֹ חוֹפְרוֹת גוּמָה

לְהִשָתֵּל בָּה

עַד יַעֲבוֹר זַעַם הַגַרְזֶן

כּוֹרַעַת לִפְנֵי כִּסֵא כְּבוֹדֶךָ

פְּצוּעַת שִנְאָה

וְחוֹלַת אַהֲבָה

מְבַקֶשֶת וְלֹא מוֹצֵאת

וְאַתָּה מַשְגִיחַ מִן הַחַלּוֹנוֹת

מֵצִיץ מִן חֲרַכֵּי הַיֶרִי

וּמְאַחַר כָּתְלֵנוּ

אַתָּה לוֹחֵש לִי לְחַכּוֹת

לְהַאֲמִין

עַד שֶתִפְרַח הַגֶפֶן

וְינֵצוּ הָרִמּוֹנִים

עַד שֶתֶּחְפָּץ.