צר לי אני אני לא ראיתי כאן שום דבר חזק או עוצמתי אלא רק משפט מלאה שנאה בשורה האחרונה, זאת שבסוגריים. לא יודע מה רצית לומר באמת, אבל פער הדורות עליו את מדברת הוא פער הבורות של דעות אנשים ובזה לא נגעת ובכך פוספסה המטרה.
חן
מקסים.
לא מסכים עם אף מילה שכתב "חן לב" בתגובתו.
מה שיפה כאן בעיני, זה שהמשפט כשלעצמו הוא סתמי, ורק כאשר מצרפים אליו את המשפט שבסוגריים, פתאום, בבת אחת, הוא מתמלא במשמעות טעונה שעולמות שלמים וכל כך שונים זה מזה - תלויים בה.
חכמת חיים.
אהדתי.
תודה רבה.
נראה לי שהאמא הזו והאמא שלמעלה הן אותה אחת. רק שזו שלך לא מודעת לאמירה שלה.
אפשר להגיד את זה כך - ברח מלבנון ותמות בעד ארצנו אח"כ, בכפליים...
אבל בתכל'ס, מה, כל קשה לכם עם המשפט הזה? אני בטוח שמעורבת בו רוח שטות קלה..
בכל מקרה , אהבתי
אני רואה שהסכמה מבחינה פוליטית אין בנינו,
אבל הטקסט שלך הוא חזק ביותר.
אני לא יכולה לומר ששינית את דעתי הפוליטית (בכל זאת, דעה שנבנית כבר 17 שנה) אבל עשית לי משהו.
[ליצירה]
שמאל או ימין
צר לי אני אני לא ראיתי כאן שום דבר חזק או עוצמתי אלא רק משפט מלאה שנאה בשורה האחרונה, זאת שבסוגריים. לא יודע מה רצית לומר באמת, אבל פער הדורות עליו את מדברת הוא פער הבורות של דעות אנשים ובזה לא נגעת ובכך פוספסה המטרה.
חן
[ליצירה]
מקסים.
לא מסכים עם אף מילה שכתב "חן לב" בתגובתו.
מה שיפה כאן בעיני, זה שהמשפט כשלעצמו הוא סתמי, ורק כאשר מצרפים אליו את המשפט שבסוגריים, פתאום, בבת אחת, הוא מתמלא במשמעות טעונה שעולמות שלמים וכל כך שונים זה מזה - תלויים בה.
חכמת חיים.
אהדתי.
תודה רבה.
[ליצירה]
בכל שורה אני טועה לחשוב שהתקרבתי למחשבות שלך, ומתרחקת בחזרה בשורה שאחריה.
אני קוראת אותך לאט. וכמה פעמים.
ושתיקות..הן נשק אכזר. שמעי מציידת מיומנת.
[ליצירה]
נו באמת.
"כזה עצוב"- זו לא שפה לירית (ואם תטען לכוונה תחילה להבאת עגה כמטאפורה או סתם כביטוי מתריס כלפי התרבות , אגיד שוב: נו באמת.).
"התעכבות"? אולי עיכוב.
החלק היחידי שכן אהבתי הוא הפרדוקס התיאוטולוגי שב"אולי אין שניה אחת לתהיה"- כאשר השורה שאחריה מבטאת את אותה תהייה שלכאורה אין זמן אליה.
[ליצירה]
אתה מתקרב, אבל לא :-) .דימוי הקורבן בא להביע נכונות להתמסרות טוטאלית. קורבן מביהמ"ק, טהור, ולא במובן הפוסט-מודרני של המושג כ"אומלל ומסכן". ההתמסרות הזו מובילה להתקדמות, עלייה:"עולה לה'".
ועוד- אני מבחינה בין 2 סוגי אמונה. הראשונה: "בבוקר חסדך"-האופפת-הכללית. ואילו השנייה: "אמונתך בלילות"-הקונקרטית-עצמות פריכות כאוסף של פרטים.
אלוקים לא מעניש אלא מעניק, כמחווה לטוב לי, הזדמנות להתנסות בסוג השני.
תגובות