לפעמים.. אני יכולה להיות איתך רק כשאני לבד.
ציידת חלומות
-
נוטה לשחרר אותם לאחר שנלכדו, מתוך רחמים ואכזריות כאחד.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] קצת ביקורת בונה: אהבתי את הלך הרוח, עד שזה נהיה ארוך מדי וצפוי מדי. "גוף בלי נשמה" זו חזרה על "גוף ריק" שכבר נאמר פעמיים בהתחלה, וכך גם "לא מרגישה". וגם- "ע/ל תנסה להעלים מה שלא קיים שם". והאמת שהתכוונתי לומר משהו בגנות השם הלא ישראלי, אבל במחשבה שנייה זה יכול להיקרא ככינוי חיבה מסוג זה או אחר, ובעצם להתאים הרבה יותר מסתם "ענבר" או "ירדן". הכתיבה קורצת והקונספט לא רע בכלל, צריך רק להתמקד. [ליצירה]
- [ליצירה] אתה צודק, זה באמת לא קל לקבל ביקורת. המיגננה הטובה ביותר לאגו היא תקיפה. [ליצירה]
- [ליצירה] הזכיר לי את המשחק הזה שכל אחד כותב שורה, משאיר רק מילה אחת חשופה ומעביר למישהו אחר להמשיך לכתוב.. לא מצאתי קשר בין המשפטים ובטח שלא אמירה או יופי ספרותי. [ליצירה]
- [ליצירה] תיקונים: מורא* ,שכחו*. ותיקון עקרוני אחד: בן דורך הוא גם בן המחר. אם אין לך אמון בזה, אין סיבה שתאמין בשני. [ליצירה]
- [ליצירה] קבלי חיבוק. וכוחותייך לעולם לא ייגמרו באמת. אלוקים נותן ולוקח בדיוק במינון הנכון, "שעשה לי כל צרכי"- לטוב ולרע, וכל מה שאת עוברת הוא לצורך, הוא הכרחי וטוב לך בסופו של דבר. [ליצירה]
- [ליצירה] זה מקסים וקולע. דווקא הפירוט והאירוך שקודמיי לא אהבו, עזרו לי כקוראת לחוש את המעמד, לחוות. [ליצירה]
- [ליצירה] "שבת עמים גם יחד" הוא מושג מחריד בעיני. העם היהודי לא נועד להתערב בשאר האומות, אין זה ייעודו. ורק לכשנבין אנחנו את הייחוד בנו, תתגלה בנו הסגולה ונביא גאולה לעולם (כן,גם לאומות, הזקוקות לנו שנהיה "עם לבדד ישכון"). תגיד התנשאות? גזענות? בהחלט. זה חלק מהיהדות. ואני לא מתנצלת על כך. (ובאותה הזדמנות- חפש מאמר בשם "גון לנון והיהודים" שהתפרסם בירחון "תכלת" לפני כמה שנים, רלוונטי להפליא). [ליצירה]
- [ליצירה] האמת היא שהתלבטתי לגבי השורה האחרונה. הרעיון הוא לאזכר את "ולא חרץ כלב לשונו"- בהקשר הידוע (ולמי שממש יתעקש, אסביר בהודעה פרטית). [ליצירה]
- [ליצירה] וטוב שכך, הרי זו הדרך ללמוד ערכן. [ליצירה]
- [ליצירה] (ל)אורך שידרה, כי: הטיפות נוזלות לאורך עמוד השידרה, וגם מתוות מעין דרך, את אורך השידרה. [ליצירה]
תגובות