אחרי ארוחת צהריים, כשאמא שטפה כלים ואני ניגבתי, שאלתי את סבתא מה זה הקשקושים בכחול מאחורי כל הצלחות. ואמא אמרה שלכל צלחת יש מספר קטלוגי משלה, מפני שהן נעשו בעבודת יד. ואני ייבשתי בזהירות את החרסינה כדי שתבריק, ושאלתי מה יקרה אם אפיל צלחת אחת בטעות. וסבתא אמרה שחבל, כי אין עוד צלחות כאלה בכל העולם.
ואני שתקתי, וחשבתי על שורה אחת של אלתרמן.
התפילה היתה ארוכה מדי, אמרה סבתא, ואמא אמרה שהקהל לא השתתף. ואני הסתכלתי מבעד לסורגי העץ בכל המקומות הריקים בבית הכנסת הגדול; וכשהחזן שר את ´סופר ומונה וחותם´ שמעתי מגפיים מסומרות בסטאקאטו ושקשוק מסילות, בליל ראש השנה אחד ברוסקובה, לפני יותר מששים שנה.
תגובות