מ ס כ ת ש ו ת ה (עוד מקובץ שירה לא שפויה) גרסת-כיסוי. בקיוסק בסיבוב יש בחורה חמודה שאני אוהבת היא קצת צמודה בתוך עצמה ותמיד שואלת איזה סיגריות אני רוצה למרות שהיא יודעת הבחורה החמודה שאני אוהבת מצחקקת ציחקוקים קטנים ומזכירה לי את עצמי בגירסאות-כיסוי קדומות (רק שהיא לא התדרדרה כמוני אולי כי צמודה בתוך עצמה). מגדלים. אדון עזריאלי בנה מגדלים בתל אביב כדי שנוכל לטפס עליהם עד לשמיים כמו שעוזיהו בנה בזמנו (מזמן מזמן) מגדלים בירושלים. אני בונה מגדלים בחלום שקועה בהזייה מתוקה מגדלת מגדלים, בתור חיות-מחמד, וַתִּבֵן יפית מגדלים בקריית-שלום ותפנטזֵם ותנפצם ואראהַ מתבוססת בשתייתי ואומר לה: אלתהסיאלתהרסי. אלה הריסות חיי (נוסח ורסאי) המבּקבּקִים. חגיגה בסנוקר. אני יוצאת עכשיו עם גבר-לבדי רק אני יוצאת איתו ולא נפגשת מגלה בי צדדים שנהנים להעניק לו תחושה מתמסרת של שני כדורי סנוקר שלא נפגשים צמודים צמודים ורק חשים הבזק רוח מתחכך. איך הוא מתפספס לו, הגבר הלבדי הזה. ואני הכדור ואני המקל לשם ייחוד. אני, יפית בת אסתר וניסים מעפולה מסתובבת עם יהֵלִי בן שי ושולה משיכון בבלי, (א-לה משוררת עם גיטריסט צמרת) ומלמדת אותו לעשות קידוש דרום-תל-אביבי (בדיוק כמו אבא שלי באותה השעה). והקדמנו ואמרנו יחד חפוּנֵי ידיים: "יהי רצון מלפניך... שבזכות מצוות הברכה של קידוש שבת על כוס יין מלא, יתמלאו אותיות כו"ס, שהם כ"ף וא"ו סמ"ך, שעולים מספר הברכה ויהיו צינורות לקבל לנו שפע הברכה מן הבריכה העליונה ממקור הברכות...". הדירה הערומה משיבה לנו: יום השישי... ויהֵלי עונה לה ולי: ויכֻלוּ... השמיים והארץ וכל צבאם באים אלינו לדירה לנֹח יחד ביום השביעי. רטרואקטיבי. יש בי צד רטרואקטיבי שיריים שמתרצים אותי שמצדיקים אותי בלי-הֶרֶף רטרואקטיבית אני בסדר כמעט צדיקה ומצודקת רטרואקיטבית תתַקעי שם לעולם את הרי בסדר, אבל גמורה צדקת בסדום השְׁתוּיָה. אישה לשעבר. מה שעשתה לי השוביניסטית הקטנה לא יושב באותה השורה עם הפמיניסט הגדול שבי שמשתפשף לי על הבָּסִים במיתרי הקול, אחרי הכל, אני אישה לשעבר זרים הילכו בה אמרו לה: בואי נראה אותך גֶבֶר אישה (קול נמוך) אישה לשעבר (נמוך נמוך, הכי נמוך שאפשר) רחמים עצמיים. הרחמים העצמיים שממלאים כל סדק כל פינה בלב הקטן שמדהדים את הקירות ולא שומעים לאשומעים לושומים רק קול חוזר הד שלא חודר את הקירות האקוסטיים שלי שבניתי שנים חומת ברלין נפלה גם מחיצות אחרונות נסדקות זה רק את את רק זה ומה חירש שלא סובל את שפת הסימנים דברי גלויות כתבי ברקע הבהיר שורות נוטות תחניקי מהר את הבדידות את החיפוש האהבות (מהר מהר קטנות) איפה הקנאות שיוצאות ומבריחות מגלות שבלי משים יש עוד קומה בלי חרכים על החומה את תהיי קבלנית-משנה אחראית על השלטים סכנה כאן בונים או בשעות הפנאי של לילות בלי שינה תכתבי מדריך מקוצר לקורא המהורהר כך או כך – כיצד בונים חומה ומחשבות של דרך ההולכות בארץ ולא מתרוממות חולמות על דמיונות ניחוח דשא מכוסח בדייקנות אנגלית ומגודל בעל-תנאים על מצע מנותק שכמוך כותבת במכסחת דורסת את כולם זה השם שלך זה השם שלך אני יודעת שאיש לא מתרשם סימן שיש בי רושם אחרון שעוד מחפש געגועים להכרה למען השם שיירשם שייצרב לעד בגובה הדשא שלי לא פרג לא חרצית לא סביון מזדקן מגלָה בפנייה בחורה יפה הולכת לפני סופגת את קצות נשימותי הלא קצובות המתרגשות שטובעות בה שתובעות לעוד טיפה של חום לחיבוק של אהבה להידבק בבושם העדין שנשאר בעקבות שלי גם לי מגיע קצת לצאת מאדי האלכוהול להתנאות בסימני האודם פטדה וברקת נופך ספיר ויהלום שלי שבוהקים בךָ אני שואלת אותך אורים התענה לי בן-תומים מי יכבוש אותי עכשיו בוא שאהיה מסורה בידיך לדעת שיש לי גוף אני מכירה אותו משומקום מכלמקום ששם עמדתי בתנועות ריצה מקומיות תן לי רגע לבדי אסלח לך אם תיתפס מציץ בפס האור היחידי שמעניקים לך חסדי הדלת הפרוצה אני מכירה אותו משומקום מכלמקום אבל אני לא יודעת למד אותי ללטף להעניק אותו לחסד ולשבט שבי להיכבש ולא ללכת שבי אחרי משוגותי החמדניות לא להישאב באדים שמסחררים אותי שמקיאים אותי נועצות עיניים תאוות תאוה תאוה וזה את וזה הכל זה רק את את רק זה חתיכת בשר חושבת שתוכלי לברוח ממנו ממנו או ממני שאלות טובות לא עוזרות את חכמה בלבזבז פצצות אנרגיה בלהטיל אותן למקומות דלוחים ולהוריד מים לא ספורים מאפילים על התשובה על ייחודים תחתונים פסוקים חב"דיים מזוקנים זכורים מילדותי ואני לא נתאוותי אלא לעשות כמעשה בורא ולהשכין את שמו לבנות לו בית דירות בלוק שלם עמוק בתחתונים אני עומדת נגדו ערומה ומי מזכיר לי מי מסתיר לי את תלתלי תאוותי בונה מערכות של הגנה במים המאררים ניקוז עצמי שמתאייד אל המרומים ושב בדמות מגושמת שכמוני פעם אחר פעם אחר פעם אחר פעם אחפעם אחפם אפפם אפם הפעם אולי הפעם לא יכול להיות תמיד ידעת ששם בתוך הצינורות יש קרם הגנה נגד אמונה חזק יותר מכל מכל מה מה אמרתי בלי שאלות בלי תשובות תקוות מאמינות שינקת מחלב השדיים הקדושות של אימך שהתעטף בחיתולים הסוחבים את תשוקותיך הטבועות נדוד נדוד וחופש של תשוקה תשוקה של חופש ושוב רחמים עצמיים וקנאה קשה לא מתפשרת מציקה אותי לצעוק וַיִשכּר ויִתגל ותשכּר ותתגל בקולי קולות ולדבר שטויות בלשחק אותה אינטיליגנטית וואלה יודעת משהו מהחיים שלה ולא ולסנן בלי דעת אולי אולי למצוא דבר שיחבר שיעבור שיגאל בלי תחכומים ולגלות ביום מן הימים שאין חומה ויש לב והוא יודע רק הוא