[ליצירה]
ענק..
תמי, את גדולה. איך נהניתי, צחקתי כולי..
אינני יודעת בהשראת מי, אבל זה רלוונטי לרבים.
מה דעתך לפרסם בכמה ישיבות? יכול להועיל, לא?...
ועם זה שלא ניסית לחרוז ולשיר, דווקא יצא חרוזי וקליל לקריאה. תודה אחותי.
[ליצירה]
יואו, זה פשוט יפה. מרגש. עדין אך חודר, בעדינות. כמה שורות שממש הפכו אותי- נשמתי שהוסר הגולל.. הטלית כחוצצת, מחבק אותי ככה..לא להחמיץ את הרגע בו שברים נאספים לתקיעה.. את מצליחה להעביר לי במשפטים עולמות, תחושות שלא העליתי למודע עד כה, כיוונים חדשים להתבוננות בתפילה, שזה ממש מתנה. והתהליך שבשיר, וההתרגשות שבסוף.. תודה רבה על שנתת עולם פנימי עשיר עטוף כל-כך יפה ונוגע. שנה טובה, שמחה ומתוקה בה בעזרת ה' יתקבלו תפילותנו, התקרבויותינו, ברצון ובחיבוק.
[ליצירה]
ואני חשבתי על האהבה לארץ הזו... אהבה שקשה כ"כ להסביר אותה, צריך כ"כ לעמול לחשוף את שורשיה, והיא כ"כ טמונה בכולנו עמוק ומאחדת אותנו. והיא גם צריכה את אהבתנו עזה ומתמסרת ללא גבול, ואולי אם נצליח לאהוב דרכה, ננצח.
כתוב יפה, זורם. כואבת תחושת חוסר היכולת להתקרב, להכוות שנית, ומעורר מחשבה.
[ליצירה]
יפה מאוד, במילים ספורות הצלחת לבטא את ההרגשה שיש גם לי כשאני מתבוננת בטבע שזועק אליי או לוחש לו, והוא באמת אילם כל-כך- לחיות. להוריד מחיצות, לוותר הגנות ופשוט להיות, בטבעיות ובפשטות. כמוהו.
[ליצירה]
שוב ושוב
קראתי את שירך, וקראתיו שוב, כדי להבין לגמרי, כדי לחדור לעומק התחושה. וזה יפה בעיניי, שיש מן המובן ויש מן הנותר נסתר ועלום המבקש אותי לחפש בו שוב ושוב, עד שאמצא.
שיר יפהפה, תודה.
[ליצירה]
יפה מאוד וחזק במסר ובניסוח. מרגישה גם את המתח בין הכאב הנורא לבין האמונה בתכלית הטובה, וכן את זה שיכולה האמונה כביכול לכסות על אדישות או חוסר יכולת לחוות את הכאב. בתוך ההתלבטות הפנימית והטלטלה בין שני המקומות הרגשתי שאם הלב לא זז ממקומו, אם לא היה בכי על החורבן יש משהו בעייתי בחיבורים של הנפש. שירך ביטא את ההתלבטות ואת ההכרעה בתוכה בצורה מצויינת לדעתי.