[ליצירה]
..
התדיינו על זה בהקשר ליצירה של יאיר שגיא, על הקטע של הטבילה במקווה.. והיו שם כמה בנות שטענו שהוא תיאר את זה יותר טוב מאישה. בלי לעבור את זה.
ו"גשרים" של ילד. סיפור אהבה מנקודת מבט של בחורה, כשהכותב הוא גבר. דווקא בסיפור ההוא הרגשתי שאפשר להבחין שגבר כתב את זה. אמנם גבר מוכשר מאוד, אבל עדיין גבר.
ועל "רצוא ושוב" שלי, אמרו שזה ממש כמעט זה, אבל בכ"ז מרגישים שבחורה כתבה. שאני לא באמת מכירה את העולם של הישיבות מבפנים.
---
דוד גרוסמן ב"מישהו לרוץ איתו" עשה את זה ממש טוב, מנקודת המבט של תמר. אבל עד הסוף, עד הסוף, בצורה שמי שחווה את החוויה יוכל להזדהות לגמרי? לא יודעת..
[ליצירה]
...
אה, אגב, ב"מתים על הארץ", התכוונתי במובן המוות של המילה. לא במובן הסלנגי.
נו נו, כל עוד הדרוזים לא עושים לנו כל רע אני לא רואה שום בעיה שהם גרים כאן. (או- גֶרים כאן). ואני חושבת שזו חתיכת כפיות טובה, לשרת איתם באותו צבא ממש ובאותה נשימה להגיד שאנחנו לא רוצים אותם פה.
[ליצירה]
..
כמה הביחד מתוק.
וכמה למדנו להחניק את המר
גם כשהוא רחוק.
להחניק
להדחיק
להשתיק--
אבל לפנות ערב עם חשיכה
כשבאוויר מתנגנות המנגינות שלך
כשמשהו מפרפר כל כך בפנים ונוגע
איך אפשר לא להתגעגע.
[ליצירה]
..
אחתוש, בתור מכינת השניצלים הקבועה במשפחה (אפ'חד לא סובל לעשות את זה חוץ ממני..), אני מתחילה לפקפק בעובדה (את יודעת, לחזה עוף לפני שהופכים אותו לשניצל, יש צורה שמזכירה למדי.. הממ.. חזה של עוף :)..
אבל- הנאיביות תשרור לנצח, אמן!
תגובות