[ליצירה]
קצת אחרי התקרית עם ליאב נכנסתי למצב רוח המתאים ומצאתי את עצמי מצחקקת אפילו מה"קרגשיות".
בכל זאת, כדאי ללטש קצת את הקטע, הסוף חמוד מאוד, רק התחלת הדרך קצת מייגעת. וחבל.
ערוגה.
[ליצירה]
פיספסת!
ממך הייתי מצפה ל:
הם
---
ערימה סבוכה של ידיים ורגליים ושיער שטני עם חלקיקי עור קנדי, מרוחים על הרצפה לאורך 13 מטר שזה המרחק שעובר גוף במהירות מסוימת שפוגע בגוף במהירות אחרת...
או משהו בסגנון לפחות... יופי של כתיבה. וגם ידע לא מוסבר בתרבות אמריקאית שאני לא מכיר..
[ליצירה]
אהבתי פעם נערה במשקפיים
כמו שזה כתוב -אמריקני לחלוטין, הסוף לא אמור להיות כזה. ברגע שהוא היה מגלה את הקטע של "תחתיות הבירה" הוא היה זורק אותה לטובת ראש קבוצת המעודדות של הקולג' או משהו כזה.
[ליצירה]
מצטער,
אני לא בטוח כמה אתם מבינים באמריקניזציה, ידידיי, אבל על פי כל סיפורי סינדרלה למיניהם, הבחורה כנראה תעשה איזה ניתוח בעיניים או שתקנה משקפיים שנראות הרבה יותר טוב, והוא יזכה באישה נאה!
[ליצירה]
.
משום מה נעלם לו נושא אלומותיו (וכמאמר אורי עמירם שיחי': "נוסע לו- מוטב".)
מקק,אתה מוזמן להמשיך לכתוב על צבא, גם אם אני אשאר האחרון שידבר איתך. :)
(וגם אני מתעתד להכניס עוד יצירה על הצבא, אם כי לא בסגנון שטובי רצה)
רקטוב.
[ליצירה]
מקק לפני שאתה קורא לאנשים אהבלים סתכל על עצמך. דיון מתחיל בשש בערב יש נאום ארוך של פרנץ שמידט ואז יוצאים להפסקת צהריים? מה נסגר?
אולי אם זה היה בנורווגיה הייתי מבין, שם אין להם תחושה של זמן בקיץ השמש תמיד זורחת.
[ליצירה]
כמה שזה נשמע נדוש, וזה נדוש...
כשמדובר במקרה אמיתי, זה מצמרר וכואב במקומות הכי רגישים מחדש.
האתר הזה מלא יותר מדי במכתבים, קטעים, הספדים וסיפורים כאלו.
לכל האיחולים שלפני אוסיף:
במהרה בימינו...
[ליצירה]
ערוגה, אני מבטיח בקטעים הבאים
לא לדבר על צבא.
ממילא כבר לא רוצים לדבר איתי בגלל זה.
מאחד שלא מצביע מפד"ל, לא הולך כמעט להפגנות, אמא שלו וחצי ממשפחתו חילוניים,
ולאחותו לא קוראים תחיה (כי אין לו אחות)
אה, והמשניות קהתי שלי בכלל בצבע כחול ואני נועל סאוקוני.
[ליצירה]
וואוו!
עד שהגעתי לסוף, הייתי בטוח שהשיר נכתב עלי, ובטח כל חייל שיקרא את זה ירגיש ככה.
זה השיר הראשון באתר שבאמתנוגע ללבי וגורם לי להצטער שאני לא יכול לכתוב שירים.
תגידי לי שזה לא אירוע אישי שלך...