יום קשה בעבודה. אני חייב להתאוורר.

יצאתי החוצה, לטייל קצת בפארק. הלכתי קמעא, שכחתי מכל הבעיות.

לאחר זמן מסוים שאת ארכו לא יכולתי לשער, התיישבתי על הספסל ליד רחבת המדשאות.

לידי, ישבה גברת, שנראתה די פשוטה. לבוש רגיל ותיק נשי אופנתי על ברכיה. אך היא נראתה מודאגת. מדי פעם היא הציצה בשעונה בעצבנות ורקעה ברגליה באי נוחות.

- גבירתי, את צריכה אולי עזרה?

- מי אתה? אתה אמצעי?

- אני מי? לא, אני סתם אדם ואת נראית מודאגת, רציתי לדעת אם אני יכול לעזור...

- אז אתה לא אמצעי? אתה בטוח?

- לא... לא שידוע לי. מה שמך, גבירתי? אם מותר לשאול...

- אני מצטערת, שמי מטרה. זה הרגע אני פשוט חשבתי שהמתחרה ניסה לשחד   אותי...         (אמרה בצחקוק של הקלה)

- מי מתחרה? עם מה לשחד? ומה זה השם הזה, מטרה?!

- אה, אתה לא יודע? לא משנה... לא חשוב.

מה קורה פה? אני העלבתי אותה? היא הסבה את פניה. אישה מוזרה.

קמתי מהספסל ופסעתי לעבר הכביש המוביל למשרד שלי. פתאום חנה לידי רכב בפראות, וממנו קפץ אדם החוצה ורץ לכיווני. הוא כנראה לא ראה אותי כי הוא נכנס בי בעוצמה. שנינו נפלנו בקול חבטה על מדרכת האספלט. הוא קם, התנצל והמשיך לרוץ, כאילו לא קרה דבר. גם הוא נראה קצת מודאג. רצתי אחריו, נסיתי להדביקו. הוא היה בכושר, הוא כנראה כל הזמן רץ...

- סליחה, אדוני אתה צריך אולי עזרה?

- לך מפה! אתה אמצעי!

- אני מה? (זה כבר הבן אדם השני היום שחושב שאני אמצעי)

- אתה עכבת אותי! אתה בטוח אמצעי!

- תקשיב, אני לא יודע על מה אתה מדבר, אבל נראה לי שאתה צריך עזרה, אתה מוכן לעצור שניה?

- לא! אסור לי! אתה אמצעי! לך ממני!

- אדוני! מה זה אמצעי? (עומד להגמר לי האויר)

- אה, אתה לא אמצעי...

- לא, לא שידוע לי. אז אתה מוכן לעצור שניה?

- לא, אני לא יכול...

- למה?

- כי הזמן נוסע. וזה מה שזמן אמור לעשות. אין הפסקות!

- סבבה, אבל איך זה קשור אליך?

- אני הזמן, ואני חייב להמשיך לרוץ, אחרת יקרו דברים רעים...

עצרתי והוא המשיך לרוץ. אנשים מטורללים לגמרי. בטח יש לו איזה קשר ל´מטרה´ הזאת. ניסיתי להמשיך בדרכי עד שראיתי אדם יושב על ספסל. הוא היה ממש מלוכלך ונראה מאוד עייף. ראשו היה טמון בין ידיו. (איזה יום מוזר).

- אה... אדוני?

הוא הרים את ראשו.

- מי אתה?

- שמי אסף, ואני עובד פה במשרד מעבר לכביש. אתה לא נראה משהו. צריך עזרה אולי?

- אני לא חושב שאתה יכול לעזור לי...

- נסה אותי.

- אין לי סיכוי להשיג את המטרה שלי, אין לי שום אמצעי שיסייע לי.

התחיל לרדת לי האסימון.

- בא איתי! (אמרתי לו)

הוא קם

- לאן?

- אל המטרה!

- מה? איך אתה יודע?!

- בא פשוט נגיד שאני אמצעי...

- מצויין! אבל צריכים למהר!

- למה אתה נגד מישהו?

- כן, נגד הזמן...