שנת 2050 למניין ה´ימח שמם´...

העולם התחמם.

בקיץ שעבר, כבר הבינו בעולם שהחום הבלתי נסבל, אינו עוד נחלתה הבלעדית של אפריקה.

בקיץ שעבר, נרשמו באיי פארו הצפוניים ובדנמרק טמפרטורות של 40 מעלות צלזיוס בצל במהלך חודש אוגוסט.

עם הקיץ, כידוע, באים היתושים. ועם היתושים - החל הפולמוס.

הכל התחיל לקראת סוף הקיץ הקודם, כששר החוץ הגרמני, פרנץ שמידט, הציע תכנית חיסול סופית ליתושי אירופה. התכנית, שפורסמה בעיתון ´אירופה היום´ (בגרמנית זה נשמע יותר טוב) עוררה גלים, כאשר את דגל ההתנגדות נשאו שר החוץ הנורווגי ביורן ברגלונד ועמיתו השבדי תומאס גוסטאבסון. אז, הצליח נשיא האו"ם, האמריקני ארון ברידג´, להשקיט את הרוחות. אך הקיץ הולך וקרב ולקראתו קבעו האו"ם אסיפה מכרעת שתוכננה ליום האחד באפריל 2050 בשטראסבורג שבצרפת.

בוועידה הזאת, שלא כמו בועידות אחרות של האו"ם (יש לציין), הנוכחות היתה מקסימלית, אפילו... יותר ממקסימלית (כמה מורדים באסקים שוב החליטו שהם מדינה בפני עצמם והחליטו לשלוח נציג עד שהודיעו לו בכניסה שהם עדיין מיוצגים על ידי ספרד).

כמובן, עזרה לחשיפה התקשורתית, המשחקים המקדימים. כאשר ראש ממשלת נורווגיה דחה שלא בנימוס את הצעת שר האוצר הגרמני להתארח בארצו. כמו כן, במשחק הכדורגל של שבדיה באירלנד (התומכת ביוזמה הגרמנית), לאחר כיבוש שער הנצחון לטובת שבדיה, הורידו השחקנים את חולצותיהם וחשפו כתובת ´תנו ליתושים הזמנות, אולי הם לא עוקצים´. המשחק פוצץ, במובן המילולי מדי של המילה (סך הכל שלוש מאות שבדים הרוגים מהפיצוץ, לא משהו רציני).

לאחר שלמדנו את הרקע לאסיפה נגיע ליום הגדול:

בדיוק בשעה שש בערב, פתח ב´פטיש האסיפות´ את הועידה בשלוש דפיקות מנומסות - קופי ענאן , המזכיר הכללי (כי יש דברים שלא משתנים). באיחור קל נכנס הנציג ההודי מהטומה נאימלי. כולם התייחסו בסלחנות. הוא חי מעל הזמן.

ראשון נשא דברים, הקנצלר פרנץ שמידט, מיודענו. הוא סיפר על ההסטוריה של יתושים טורפים באפריקה, בעזרתו האדיבה וניצול ידיעותיו המרשימות בנושא של שר התרבות הזאירי מנומה אמבובוטנג (או משהו כזה, בזאירית זה נשמע יותר טוב), וסיפר גם על היוזמה שלו, או כמו שהוא קורא לה "התכנית הפינאלית". הוא הציע כליאה וסיווג של יתושים, והשמדתם באמצעות עשרה מיליון פחיות ריסוס של קיי שבע מאות, תרומתה של ממשלת גרמניה לאירופה המאוחדת. (הוצג חישוב מקצועי ואמין בפרטי פרטים למי שרצה לראות וגם למי שלא כל כך).

כשסיים את דבריו ללא הפרעות מיותרות, כמיטב המסורת הסקנדינבית, הושלח הס באולם. הפסקת צהרים.

לאחר ההפסקה, בה הוגשו כריכים עם בשר חזיר (שהתעללו באם-אמא שלו, מה שלא הציק למנהיגי המדינות הנאורות לאכול אותן בתאווה), עלה לנאום נושא דגל ההתנגדות, הלא הוא ידידינו ביורן ברגלונד. אמנם עמיתו השבדי, מר גוסטאבסון, נואם טוב ממנו ללא ספק, אך נבצר ממנו להגיע עקב ´התחייבות קודמת´  (לקחת את הפינצ´ר של בת אחותו הצולעת לוטרינר בגלל מחלת יתושים) כפי הגדרתו (מה שמערער קשות את העובדה שאכן כל נציגי אומות העולם הופיעו לאסיפה...).

סר ברגלונד נאם ונאם, סחף וריגש את הקהל עד דמעות באשר לחשיבות היתושים לשרשרת המזון הטבעית העולמית  - ומה זה יעשה לטבע אם יכחדו חוו"ו (חס ושלום וחלילה וחס). הוא אף סיפר את סיפורו של יתוש המחמד שלו, שאיבד את אימו (והתרסק בסופו הטראגי ישר אל תוך כלבו של בת אחותו הצולעת של מר גוסטאבסון, עמיתו), כראיה לכך שיש להם גם רגשות. נאומו עבר על מי מנוחות, עד שמחה קופי ענאן את ידו על צווארו (בקול מצלצל למדי, ואולי לא רק למדי אלא גם לפרס ואשור) וגרד ממנו גופת יתוש.

האירוע לא נעלם מעינו (ובעיקר מאוזנו)של סר ברגלונד.

"המזכיר משוחד!!" זעקו מנהיגי "הברית הנאורה" כפי שכינו עצמם מדינות ההתנגדות.

מכאן והלאה היתה הועידה לקרקס:

אלו מאשימים את אלו, ואלו לא נותרים חייבים.

(מכאן, נא לקרא במנגינת ימים נוראים)

ז´אן לקומט, הנציג הצרפתי, הציע להשאיר את המצב כמות שהוא. מהפיכות זה תמיד טוב.

הנציג האירי, סטיבן או´מלי, הציע לגרמנים להקים מחתרת שתחסל אותם, להכחיש קשר אליה, ולצאת נקיים מהסיפור (´זה עובד, מנסיון´)

הנציג היווני הציע להבריח אותם עם מוזיקה טורקית. (ההצעה נדחתה: לא רק הם יברחו).

הנציג הטורקי הציע להגלות אותם לכורדיסטאן. שהם יתמודדו עם הבעיה הזאת.

הנציג הכורדי לא הגיע.  דווקא!!

הנציג של איי פארו, שאת שמו לא נזכיר מפאת קוצר היריעה, סבר שאפשר להשתמש בהם כפתיונות לדגים.

הנציג הניגרי התלהב מכל ההצעות.

ההולנדי, ואן-פלופ הציע לעשות בהם סכר.

האיטלקי הציע שמפו מיתושים. וליתושים.

נציגי צ´כיה וסלובקיה היו תמימי דעים שלא משנה מה מחליטים, רק שלא יביאו להם טריטוריה על חשבונם. (הם תמיד מסכימים, למה הם נפרדו בכלל...)

הפולני הציע את עצמו לארח אותם. (היתושים התנגדו)

הזימבבואי הציע פשוט לאכול אותם.

הנציג של "סרביה-ומונטנגרו-ובוסניה-וסלובניה-והרצוגובינה-וקרואטיה" (מה שהיה פעם יוגוסלביה, ונפרדו, והתאחדו לאיטם שוב עם השנים. הם אל הסכימו לחזור לשם הקודם, מפאת כבודם של לוחמי החירות שחרפו נפשם למען הלאום) פרש מהאו"ם כמחאה (אף אחד לא בטוח על מה...).

הרוסי לא הבין למה לא מגלים אותם בשיטת ´כופים אותו עד שיאמר רוצה אני´. (כלומר לקחת כמה יתושים, ולקצוץ להם את הכנפיים למען יראו וייראו). סיר ברגלונד התפלץ רק מהמחשבה על כך.

היפני לבסוף הציע לבנות מכונה מאוד משוכללת שתחשמל אותם לעזאזל. (סוני וסמסונג כבר נרשמו למכרז על זה לפני מאה שנה)

ורק הנציגים של סין והודו הסתכלו מהצד בידיים שלובות, נאנחים על האירופאים שלא מבינים איזה כח יש לאוכלוסיה גדולה ומרוכזת... (´אירופאים, לא יודעים לחיות בהרמוניה...´)

אפילוג:

מחתרת חירות דרום אמריקנית פרצה לאולם הועידה לקול רעש נשק אוטומאטי, ושבתה את כל משתתפיה. שנשאלו לדרישותיהם, הם גמגמו וענו שאין להם. הם בעצם קיימים מכח האנרציה, לאחר שכל האידיאלים המקוריים שלהם (כולל חזרתו לחיים של צ´ה גוארה ושחרורו של אוגוסטו פינושה) כבר הוגשמו.

לאחר משא ומתן מתיש שהתפוצץ (הפעם במובן ההשאלתי) בעקבות אי מציאת עילה לשחרורם -

פרצה מלחמת העולם השלישית...

"אבא, מה אתה עשית במלחמה הגדולה?"