פעם, כשעוד הייתי ילד קטן וחמוד, היה לי חבר אחד. התכוונתי, שהיו לי עוד הרבה חברים, אבל אני רוצה לדבר דווקא עליו. קראו לו רן. אה... נראה לי שעדיין קוראים לו רן, אבל לא בדקתי...
אז יום אחד, רן הזמין אותי אליו הביתה אחרי הגן.
´יש לך הרבה צעצועים?´ שאלתי בקול של ילד קטן וחמוד.
´בטח! מלאנתלפים!´ הוא ענה בקול מתלהב של ילד.
באמת היו לו מלאנתלפים צעצועים ושחקנו בכווווווולם, ובסוף הלכתי הביתה עייף ומקנא.
למחרת, שוב הוא הזמין אותי אליו הביתה אחרי הגן.
´אבל כבר היינו אצלך, וראינו את כל הצעצועים שלך!, עניתי בחוסר חשק בקול חצי מתבכיין של ילד קטן וחמוד.
´סמוך עלי, יש לי עוד צעצועים!´ ענה בקול בוטח ומגאה של ילד.
´ בסדר, אבל תזכור! הפטחת! (=הבטחת כמו שילד קטן וחמוד אומר. ראה עוד ´ספתא´ = סבתא)´ הזהרתי אותו בקול של ילד קטן וחמוד.
ואז הלכנו לבית אחר.
´רן, אתה בטוח שאתה גר פה? אתמול היינו בבית אחר!´ חשבתי שהוא עובד עלי.
´כן, פה אבא שלי גר!´ הוא הסביר לי בקול של ילד קטן.
נכנסנו אליו הביתה. גם שם היו לו המון צעצועים. המון יותר ממה שישי לי בבית היחיד שלי.
´אבל לא הבנתי רן, אבא ואמא שלך לא גרים ביחד? כי אבא ואמא שלי כן גרים יחד!´ שאלתי בקול סקרן של ילד קטן וחמוד.
´לא, הם התגרשו´ הוא ענה בבטחון רב יחסית לילד שההורים שלו התגרשו.
´מה זה התגרשו?´ שאלתי בקול סקרן של ילד קטן וחמוד.
´ זה אומר שהם חיים כל אחד לבד, ולשניהם יש חדר בשבילי!´ ענה בקול גאה יחסית לילד שההורים שלו התגרשו.
´ואוו איזה כיף לך!, שוב קנאתי בו.
ואז חזרתי הביתה, קראתי לאבא ואמא והודעתי להם בקול של ילד קטן וחמוד:
´אבא, אמא, אני רוצה שתתגרשו!´
כעבור חצי שעה, כשהם התאוששו, הסברתי להם...
תגובות