אחרי הצבא, ההורים שלך יטוסו לשליחות מטעם המדינה, לאיזה שגרירות בארצות הברית. הם יציעו לך להצטרף. אתה תסכים. יהיה לך קשה לעזוב את הארץ, את החבר´ה. אתה תבטיח לשמור על קשר עם כולם. באימייל. בפועל אתה תשמור רק עם אחד. החבר הכי טוב. מיכה. אתם תגורו בוושינגטון סיטי. אתה תקבל לימודים על חשבון המדינה באוניברסיטה נחשבת בניו יורק. כעבור שש שנים ההורים שלך יסבירו לך שהם סיימו את עבודתם וחוזרים לארץ. הם ישאלו אותך מה אתה רוצה לעשות. אתה תתלבט. לא הרבה. ותחליט לחזור. כבר באותו היום, לאחר שהוא לא שמע ממך ארבעה חודשים, מיכה יקבל ממך אימייל נרגש ומפתיע, בו אתה תבשר לו שאתה חוזר. הוא יחזיר לך אימייל פחות נרגש ויאמר שהוא יארגן לך מסיבה ויספר לכולם. "איך שהכל נשאר אותו הדבר. בדיוק כמו שהיה כשהלכת" הוא יכתוב. אתה תספר לו כמה אתה מצפה לפגישה המחודשת. יום לפני הטיסה אתה תשלח לו מייל ותספר לו שמחר בערב אתה בנתב"ג. הוא לא יענה…
בדקות הנחיתה, כשכולם ישירו "הבאנו שלום עליכם" הלב יהלום בחוזקה. הפגישה. עם כולם. עם מיכה. אתה תרד מהמטוס. גשם קל ומלטף יקבל את פניך. "ברוך השב" הוא יגיד. אתה תתן נשיקה קטנה-גדולה לאדמה. ברוך הנמצאת. רגליך ישאו אותך כמו בחלום למסוף היוצאים והחוצה. אתה מיד תיקח מונית ותיסע לשם, לשכונה בה גדלת. ברגע שהמונית תעצור ליד "המקום של יהודה", מקום המפגש הקבוע, אתה תשלם לנהג בידיים רועדות, תודה לו ותצא מהמונית. אתה תחצה את הכביש בצעדים כבדים ובזהירות, כאילו מפחד שתאונת דרכים דוקא עכשיו תהרוס הכל. תפסע בצעדים קטנים ותפתח את הדלת של בית הקפה…
בפנים, אחרי שתחליף מילות מנומסות עם יהודה, שזוכר אותך בעיקר כחייל, תראה רק את בן ואיתן. הם יבחינו בך. יבהו. לא ברור אם הם יזהו אותך לפני שאתה תזהה אותם. ריצה, חיבוק. הם יסבו לשולחן שמתאים לשלושה ותדברו. בינתיים, הם ירימו טלפונים לשאר החבר´ה שיגיעו. אז איתן, הגאון של הכיתה, שהתקבל לרפואה באוניברסיטה העברית, יספר לך שהמצב הכלכלי שלו גרוע, שהוא נטש את הלימודים ועובד משמרות לילה כברמן במקום מפוקפק. בן, הרווק הנצחי, יתנצל ויגיד שאשתו והילד מחכים לו. הוא יספר עליהם בעיניים בורקות ונוצצות מאהבה. הוא יציג גם כמה תמונות. אתה תתרשם. הוא יעלם. איציק ומוטי יגיעו. איציק, שעדיין אין לו עדיין תעודת בגרות, יחנה את הפרארי בכניסה. אתה תסתכל בתדהמה. הוא יספר בפנים נבוכות שהוא מכר לא מזמן סטארט אפ מוצלח ליפנים וקיבל סיפרה אחת יותר ממה שצפה בהתחלה. מוטי יתעכב קצת בחוץ. רק כשהוא יכנס אתה תגלה שקפטן נבחרת הכדורסל של התיכון, אלופי המדינה לתיכונים לפני שש שנים, עם חוזה חמש ספרתי במספר קבוצות, מתגלגל על כסא גלגלים. "תאונת דרכים קשה לפני שנה. הרופאים אמרו שהיה לי נס" הוא יפתור את פניך השואלות. בעצב. שלו. שלך. רחלי, רוב הזמן ידידתך הטובה, קצת ממנו אהובתך, כל הזמן חלק מלבך, תגיע. עם בעלה. חיים. סטודנט למשפטים. איש מוצלח. מושיק, הם יספרו, חזר בתשובה והוא לומד באיזו ישיבה בירושלים. כולכם תגחכו. הפעיל "שינוי" הזה. דורון טס לאוסטרליה וכנראה לא יחזור, הוא מרוצה שם. הם ימשיכו להכות בדמיונך עם נבוט של מציאות. דורון, שתמיד טייל בארץ, הכי אהב את הגליל. ארנון, הם לא יפסיקו, עכשיו סמג"ד בצנחנים. ארנון העצלן, "קואלה" קראתם לו בתיכון. אתה תחשוב, דוקא הוא…
מה קורה פה, אתה תשאל את עצמך. הכל השתנה. אתה בכלל לא תכיר את האנשים האלה. מיכה בטח יוכל להסביר לך. איפה הוא. אתה תשאל אותם.
הם ישפילו מבטים. "אז הוא לא סיפר לו" איתן יגיד לאיציק…
כשהם יספרו לך, אתה תרצה לקום ולטרוק את דלת "המקום" מאחוריך, לעזוב הכל ולחזור לניו יורק, ארץ ההזדמנויות, החלומות, ולדמיין שכל זה לא קרה, כאילו אתה עדיין לא יודע…
הם יגידו בשקט: "מיכה נפטר שלשום מסרטן. גילו אצלו גידול יום אחרי שנסעת…"
תגובות