´לפעמים, קורים לנו דברים שהיו צריכים לקרות לנו רק בשביל פרט קטן ושולי באותו המקרה, שמאוחר יותר, הופך לחוויה גדולה וחשובה, שגם היא היתה צריכה לקרות רק בגלל פרט קטן אחר שבה (וחוזר חלילה) והוא היה המטרה העיקרית...´      הכל התחיל אתמול, כשאחרתי לסדר צהריים לחברותא שלי. הוא אמר שהוא חייב לנסוע הביתה היום והוא מוכן לדחות את יציאתו כדי ללמוד איתי. ואני, נשארתי ער עד מאוחר מאוד אתמול והייתי עייף כמו פיל. אז לא קמתי למנחה ואחרתי לו. פשוט מתוך עצלות. שלמה, החברותא שלי, חיכה וחיכה עד שהחליט להקדים את יציאתו הביתה. הוא החל לצעוד לעבר תחנת הרכבת בתקווה לתפוס את הרכבת דרומה, לתל אביב...   אברהם שור, הסופר הצעיר והשאפתן אץ רץ לו בשדרה הראשית, הציץ מודאג בשעונו. הוא חייב להספיק להגיע. הושיט בתוך כדי ריצה את תעודת הזהות שלו למאבטח. המאבטח הבין ולא עכב אותו. הוא עצר להתנשף. ´אני לא בנוי לדברים האלה´ חשב בתסכול.הוא חצה את מעבר הכרטיסים הנכנס בקפיצה מעליו (הוא קנה כרטיס) ונכנס בקפיצה אקרובטית לתוך הקרון בדיוק שניה לפני שנסגרו הדלתות. ´איזה מזל´ הוא סינן. הוא התיישב באנחה במושבו והדליק את המחשב הנייד, מודאג. המוציא לאור הציב לו אולטימטום להגיש לו את הפרק האחרון בספרו ´רומן מסוכן´ להיום בערב והוא עדיין לא מצא משפט מחץ לסיים בו את השיחה המרגשת בין הגיבור למאהבת...   שלמה התיישב במושבו גם הוא. לפתע, צלצל הפלאפון. זה היה צ´יקו, החבר מהצבא. ´איזה מזל שהוא תפס אותי, עוד שנייה הייתי נרדם´.  הם דברו ארוכות, משלימים חוויות של חודשיים, ובקול רם. זה מאוד הרגיז את מייקל, הצפונבון שישב לידו וניסה מאוד לישון. לבסוף, התייאש מייקל ועבר לשבת בקרון אחר שקט יותר, שכל מי שנמצאו בו היו איזה יורם עם מחשב וכמה זקנות. הוא התיישב ליד היורם...   בינתיים, הגעתי לישיבה. אמרו לי ששלמה כבר נסע כי לא הגעתי ושאבא שלי התקשר פעמיים. שוב השארתי את הפלאפון בבית המדרש. חוץ מאבא היו עוד 7 שיחות שלא נענו משלמה. התקשרתי אל אבא בחזרה. -הלו? -אבא? -כן, אסף. מה נשמע, בן? -ברוך ד´ כרגיל. רצית משהו חשוב? -כן. נאבד לי הדרכון הבריטי שלי ואני צריך לנסוע מחרתיים ללונדון מהעבודה. אפשר לסדר את זה איכשהו     דרך האינטרנט? -וואלה, שיהיה בכיף. לא נראה לי שיש באינטרנט משהו, אבל תתקשר לקונסוליה הבריטית, הם בטח יצילו   אותך מהבירוקרטיה הישראלית. ניסית את משרד הפנים? -כן, הם לא עונים. טוב, לא משנה. תלמד משהו בשביל העולם, תעשה משהו מועיל... -תודה אבא, ביי...   צלצול הפלאפון העיר את מייקל. זו היתה שלי, החברה. ´אוף, עוד סצנה´ הוא ענה בחוסר חשק. ´היי מתוקה´ הם דברו ודברו. קולו המעצבן של מייקל, הפריע לאברהם שור, הסופר, להתרכז אז הוא פשוט הניח את ראשו ביאוש בין ידיו. ´תראי, שלי, זה לא אני וגם לא את, זה אנחנו... את מבינה? פשוט כל פעם שאנחנו ביחד, קורים רק דברים רעים...´. אברהם הרים את ראשו בזינוק. ´זהו-זה!´ הוא ממש צעק, עד שהבין שהוא העיר בערך את כל הקרון. הוא מיהר להקליד את המשפט הגאוני שרק הרגע שמע מאיזה צפונבון ברכבת - רק שלא ישכח...   מרי אטקינסון, אישה מבוגרת כבת 70, התעוררה בבהלה לשמע צעקת ´זהו-זה!´ או משהו כזה מאחד האנשים. היא לא ידעה מילה בעברית. היא הציצה בשעונה וגילתה שהשעה כבר חמש וחצי. איזה מזל שהתעוררתי, היא חשבה. הרי ג´ון, נכדה הטוב שנמצא בשליחות של המדינה בדרום אמריקה (הוא לא הסכים להגיד לה יותר מזה) אמר לה להתקשר עד השעה שש בשעון ישראל (בערך אחד בצהריים בשעונו). היא הרכיבה את משקפי הראיה הענקיות על עיניה וחייגה את המספר הארוך, מקווה שלא טעתה. -הלו? (בקול עייף) -ג´וני? מה שלומך? -היי סבתא, בדיוק עמדתי ללכת לישון, איזה מזל שתפסת אותי! -ג´ון, אין לי הרבה זמן לדבר, אני צריכה לרדת מהרכבת, אבל תראה, שלחתי לך באי-מייל את התמונות   מהביקור בישראל שרצית! -יו! תודה סבתא, תרגישי טוב ותנוחי הרבה. -תודה, יקיר. גם אתה, שמור על עצמך שם! -אני אשמור. ביי סבתא. ג´ון פתח את המחשב והתחבר אל תא האי-מייל שלו בשקיקה. הוא בדק את התמונות שלו עם שרה, המזכירה בקונסוליה הבריטית. הוא כל כך התגעגע אליה... הוא אפילו השאיר לה את כתובת האי-מייל שלו והיא הכניסה אותו למחשב שלה בעבודה, למועדפים. איזה כיף היה להם ביחד. הוא החליט להשאר מחובר עד שילך לישון והדליק את התראת הדואר. (´אולי היא תשלח י משהו´ קיווה בליבו)...   הרכבת עצרה בתל אביב. אברהם שור הביט בשעונו. כבר שש בערב. ´אני חייב לשלוח את זה באי-מייל אבל עד שאגיע הביתה... אני צריך למצוא מקום קרוב עם חיבור לאינטרנט´. הביט סביבו, עד שעיניו צדו את בניין הקונסוליה הבריטית...   סר פרדריק ברדשאו, שגריר בריטניה בישראל, שנא את הפקקים בעיר. הוא היה צריך להיות בשעה שש בקונסוליה, בשביל לפקח על שליחת מכתבי התודה הרשמיים מהמלכה, לכל נציגי הממלכה הקשורים לפעילות בישראל. ´השארתי לה הרבה עבודה´ חשב לעצמו. המזכירה המחליפה, לורן, באמת השתדלה, אך עדיין עבדה בצורה לא יעילה (הוא התגעגע לשרה, המזכירה הקודמת). בעצם, מה כבר יכול להיות, הבאתי לה את רשימת הכתובות לשליחה, לא מסובך מדי . הוא יגיע רק עוד לפחות חצי שעה...   אבא שלי חייג את המספר של הקונסוליה הבריטית. -הלו? (ענה קול באנגלית) -שלום, הקונסוליה הבריטית?( המבטא האנגלי של אבא היה מצוין.) -כן אדוני. במה אוכל לעזור לך? -יש לי בעיה. איבדתי את הדרכון הבריטי שלי ו... -רק שניה אדוני. (היא הבינה שהשיחה תהיה ארוכה. ´אני פשוט אשלח את המכתבים לכל המועדפים - זה בטח יחסוך לי קצת זמן´ חשבה המזכירה המחליפה)...   אברהם שור עבר את האבטחה ופרץ את דלת הכניסה. ´איפה יש פה מחשב עם אינטרנט?´ שאל מישהו. ´שם´ ענה המישהו. הוא רץ בכיוון, עד שהגיע למזכירות. היתה שם רק מזכירה אחת שהתווכחה עם מישהו בטלפון. ´אדוני, אתה לא מבין, הגעת למקום הלא נכון, אתה צריך לפנות למשרד הפנים שלך!´ ´סליחה, אפשר להשתמש באינטרנט, אני חייב לשלוח משהו...´ לורן חסמה לרגע את האפרכסת. ´כן, אדוני. רק אם תוכל בבקשה, ללחוץ על SEND למטה´ (אז אני לא אבדוק את הכתובות, מה כבר יקרה...) ´לא אדוני, תקשיב. פה זה הקונסוליה, אנו לא מטפלים בתעודות וניירת, רק משרד הפנים, אחר כך תפנה אלינו´ היא ניתקה את השפופרת. אברהם שור קם מהמחשב מרוצה מעצמו. ´תודה רבה לך´. ´על לא דבר. שלחת?´ ´כן, לחצתי על SEND´. והלך...   ג´ון תכנן סוף סוף ללכת לישון, עד שלפתע שמע את צליל ההתראה וראה את מסך המחשב מאיר בגדול ´יש לך דואר´. הוא פתח. לפתע החויר. זה היה מכתב תודה! עם הלוגו של המלכה! זהו אות ההפעלה! סוכן הביון ג´ון, לא התבלבל ושלח מיד אות חזרה לחדר המצב אי שם בצפון בריטניה:´בוצע. ביטול בתוך עשר דקות מהמחשב השולח בלבד´. הוא התקשר לכל שאר חברי החוליה. ´כבו פלאפונים ובואו´ הורה להם...   ישראל, כעבור 15 דקות... סר ברדשאו נשם לרווחה ופתח את דלת משרדו. לורן יצאה לקראתו. ´שר החוץ הבריטי התקשר וביקש שתיצור איתו קשר במיידי. מקרה חירום´ אמרה בלחץ. סר ברדשאו הורה לה לחייג אליו והרים את השפופרת. -מה עשית??!! הייתה קבלת הפנים הזועמת של כבוד השר בשירות המלכה. -כלום?! ענה בתמימות. -שלחת את האי-מייל למפעיל בבואנוס איירס!! סר ברשאו חשב לרגע... לורררררררררררן!!!!!! כל נסיונות הקשר עם ג´ון אטקינסון עלו בתוהו - הוא פעל בדיוק לפי ההוראות...   חזרתי לדירה בדיוק למהדורה של חצות:  ´בנין מטה המפלגה הקומוניסטית הלאומנית בארגנטינה פוצץ אחר הצהריים. סוכנויות ההודעות מוסרות על יותר ממאה הרוגים. מדובר כנראה בגורם זר ועוין. משטרת ארגנטינה בשיתוף עם האינטרפול חוקרת את הנסיבות שהובילו לאירוע...´   אני מקווה שלא יגיעו אלי...