בצידי הדרך
פגרים מפוייחים
של קרח
דְרוּס אגזוזים
ובובה עם גזר, חסרת חיוך.
עדים אילמים
למותם
של המשחקים
שאהבנו לשחק.
למותן
של מלחמות
ללא מתים.
ובכל בוקר כזה,
כשהכל עטוף
בשמיכה לבנה
וכולם חולמים עתיד,
אצלי,
הכל כבר נמס.
ממזר פרחים
-
ממזר פרחים כואב,זה מה שאת אוהבת...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אהבתי בעיקר את הבית הראשון, אבל גם באופן כללי השיר נפלא. [ליצירה]
- [ליצירה] נהדר. גם אני לא אוהבת שלג. (למרות שפעם קיבלתי אחד במתנה ליומולדת) [ליצירה]
- [ליצירה] - אני רוצה להגיב, אבל אני לא יודעת איך, מאיפה לתחיל לאכול את זה. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי של תיאור... [ליצירה]
- [ליצירה] בלי מילים כי אין מילים. פשוט יפהפה. [ליצירה]
- [ליצירה] ממז, תשמור על עצמך, הא? (לא יכולתי להתאפק. הייתי חייבת להשאיר אזשהוא חותם במקום שאני חוזרת אליו שוב ושוב.) [ליצירה]
- [ליצירה] . מסתבר שאני לא צריך לשמור על עצמי, יש מי שעושה את זה בשבילי טוב ממני. אני חייב לך ,ערוגת מלכות. פרינץ. [ליצירה]
- [ליצירה] וחוץ מזה ירון, הבית השני אכן ממוקם כרונולוגית לפני הבית השני אבל הטענה שבשיר היא שבכל בוקר לבן, כשיש שמיכה לבנה (ביטוי שמסמל קצת אופטימיות וגם אתה עלית על זה) אני יודע שהכל יראה כמו בית א'. אם אתה רוצה להמשיך לדון... ונשמח חוץ מזה לראות את יצירותיך באתר. רק לשם גיבוי לתגובותיך. [ליצירה]
- [ליצירה] סליחה ירון, אבל שוב אני נאלצת לחלוק עליך. א. גישה "פסאודו ילדותית"? מותם של המשחקים, מלחמות ללא מתים, ואפילו סיום השיר, פסימיות ללא עתיד, הרבה דברים אפשר לכתוב על זה, בין היתר "יומרני ומחוייט" אבל פאסודו ילדותי זה לא.להפך, זהו שיר מפוכח על התבגרות. ב. ניתוח מעברי הזמן שלך מעניין, אבל לא נאמן לתמונת המצב הכרונולגית שתוארה בשיר- אולי, אם היינו רוצים להיות קטנונים עד אימה היינו תוהים איך הכל מלא בשלג ואם זאת הקרח כבר מפוייח, אבל בהתחשב בחורף הירושלמי, שעם כל הכבוד לו, זה עדיין לא סיביר, זה ייתכן. ואנחנו הרי לא רוצים להיות קטנוניים עד אימה. ג. לגבי ההמשך- אולי כפלים לשונים זה לא הסגנון שלך (מה הסגנון שלך באמת? לעולם לא נדע) אבל החלוקה של המשחק מלחמת שלג לשני חלקים: המשחקים והמלחמות הוא בעיני גאוני. ד. אני מצטרפת לדעתך שיש כאן שני חלקים בשיר, ולכן המעבר בין הדימויים של האגזוזים המפוייחים לבין השמיכה הלבנה דווקא מדוייק ונאמן לרעיון של השיר על התסכול מנקודות המבט השונות, כשולם נהנים ואתה לא חלק מהיופי הזה. חלק א' הוא הסובייקטיבי, ואילו חלק ב' מספק את המבט האובייקטיבי של המציאות. מעבר חשוב וכתוב היטב. וכפי שכבר כתבתי, ממז, תשמור על עצמך. בעיקר כשזהבי עצבני. [ליצירה]
- [ליצירה] אתה כותב משהו... קראתי גם אחת מהתגובות שלך לאחת היצירות של חטף סגול...-וואי איך נקרעתי.... [ליצירה]
- [ליצירה] כאילו מה... מודה, לא ירדתי לסוף דעתך, ובכל זאת, "כשגילה שאמא שלו לא תחזור סוף יום העבודה אליו אלא לבוראה הוא החליט שמשהו לא בסדר" משהו לא בסדר?!?!?!?!?! תחושות של אנשים בשואה,אני משער, היו קצת שונות, כמו כן, נראה שכל המשקעים שנשארו לו מהשואה ומלחמות ישראל הם כלב עם כדור בראש.. לא משכנע, צר לי... [ליצירה]
- [ליצירה] כהמשך לשרשור ההסכמה עם ערוגה אומָר שגם לדעתי הצדק איתה. אחרי שדובר כ"כ רבות על צנזורת איכות באתר, דירוגין למיניהם וכד'- לענ"ד אין מקום ל-ה-ו-ד-ו-ת לכל מי שהשקיע לא יותר מדי דקות ולא יותר מדי פיקסלים (אם כי לפעמים כן מדובר ביותר מדי...) כדי לפרסם משהו שכולם יראו. (ולא אכחיש שזה חטא שגם אני חוטא בו לעתים) צריך לתת ביקורת כששייך צריך לפרגן כששייך, וצריך לא להתחנחן יותר מדי,אם מגזימים הפידבק כבר הופך להיות לא משמעותי ויצא שכרנו בהפסדנו. (אני לא פונה ח"ו אישית לתמי אלא מתייחס לנושא בכללותו כי הוא עלה כבר מספר פעמים באתר) לפעמים גם צריך לדעת לא לכתוב תגובה ארוכה זה עלול להיות מייגע. די. [ליצירה]
- [ליצירה] אמנם נכתב מזמן אבל... בהחלט טוב! אני מכיר הרבה אנשים שנעים בדיאלקטיקה הזאת ואני אחד מהם. אני מעריץ את מי שמוצא את האיזון. ומבדיל. [ליצירה]
- [ליצירה] הנה כאן ממשיך להסתובב הגלגל ומראה פה למה השרשור מסוגל כי התחלנו לכתוב לפני זמן רב מספור ואני אז ניסיתי לדרוש ולחקור על מרב, מיקומה ודברים נוספים ועכשיו זה תורי להסתיר ת'קלפים אם תרצה שאומר מהיכן אכירך אוכל חוק קטן וחשוב ללמדך הוא נקרא חוק הדתיים השלובים וכמו כל דבר הוא מורכב משלבים: אם יש אדם דתי במקומותינו סביר לחשוב שמכיר הוא את שנינו ואם אראה לו את זה השרשור יאמר הוא "אורי?! אני מכיר, זה ברור! הוא גר לידי בישוב המדהים והוציא הוא אפילו ספרי ילדים" את שם המדליף לא כאן אספר, רק אם אחזור בי במועד אחר... [ליצירה]
- [ליצירה] וכאן בא לסיומו לחרוז יהיה לי לא פשוט וזה מרוב ההתרגשות אני מול המחשב יושב כותב, מוחק, ושוב כותב הראש כרגע מטייס, כן,זו דרכו של מתארס... בקיצר, שיהיה רק טוב, ו"אצל מירב בקרוב"!!! [ליצירה]
- [ליצירה] * ילד לקח לי את התגובה!!! אוף! חשבתי עליה עוד כשראיתי את זה בעמוד הראשי! נותר לי רק שקצת שוביניסטי לומר שנשים הן כמו אוכל... אחל'ה שיר שבעולם! מ.z. [ליצירה]
- [ליצירה] . להאשים??? אתגר קרת הוא יוצר דגול ובמקומך הייתי לוקח את זה כמחמאה. הסגנון באמת מזכיר, אם כי אצל אתגר יש משמעות ממש לכל מילה. [ליצירה]
- [ליצירה] יגל יעקב, ישמח נתנאל... מגניייייייייייייייייב. כתוב בשפה קלילה שעושה חשק להמשיך לקרוא. ברוך הבא! [ליצירה]
- [ליצירה] כן,אבל הניסוח והמיקום של המשפט לא משדרים שהוא אירוני, אולי שלש נקודות יעזרו או ("אבל אני יודעת לשמור על עצמי") "אידיוט נהדר"? הייתי הולך על "דביל מרנין" או "מפגר מקסים". [ליצירה]
- [ליצירה] . האמת, אני חולק על שן תותבת-הוא לא היה מפתיע וגם לא קולח, אבל אהבתי בו דברים אחרים: א. הצלחת להפוך שיר תמים ועליז למשהו קודר כל-כך ע"י התיאורים שלך וזה מעניין.(יש גירסה של ארקדי.ד. ל"ליצן קטן שלי",עצוב כמו שרק הוא יודע לשיר) ב. זה פתאום מעלה את המחשבה למה שלומית היא זאת שבונה ולא אבא שלה או בעלה. אישה גלמודה... ג. "הוא לא יחזיק מעמד עוד שנה"- מזכיר את "העלה האחרון" של או הנרי. כשהעלה יפול היא תמות. כשהסוכה לא תחזיק מעמד... בהחלט יפה,בברכת "ושמחת בחגך".... [ליצירה]
תגובות