[ליצירה]
נקודה למחשבה
מה שכתבת הוא נכון עד שלב מסויים, מצד שני אנשים נוטים להתחלק לכאלו הפועלים על פי רגשותיהם ולכאלו הפועלים לפי ההיגיון, ואת עפ"י היצירה דוחפת לרגש.
לדעתי אדם בוגר פועל בשילוב של שניהם ולא נסחף לשום צד יותר מדי, החכמה היא לדעת מתי להיכנע לרגש ומתי לעשות את העצירה שאתה יודע שמה שאתה עושה מנוגד להיגיון שבו אתה בנוי, אבל זה דורש כמובן הכרה עצמית גבוה.
[ליצירה]
אז ככה:בן אדם....אני מבינה לליבך...
יש לפעמים רגעים שאנו נשברים וכואבים,ויש בדרך משברים אמוניים,אבל צריך לזכור שאם כל הכאב אבא שלך אותך אוהב.הסיטואציה שמתוארת בקטע לגיטימית מאוד.
אתה מתפלל,השאלה אם מתוך רגש כפיה ופחד לקבלת העונש או מתוך רצון לדבר איתו ו"לנהל שיחה"....
מתוך זעקתך ה"אילמת" שקוראת מתוכך אני קולטת דאגה לאמא ודאגה לעצמך,ובכללל דאגה לעם שלך...מה שמבטא ומראה עד כמה אתה רגיש וזה כ"כ מקסים[הרגישות הזאת שיש לך-בך].
שמחתי לקרוא את זה ולהגיב...יום טוב ובהצלחה...
אף פעם לא נצליח להבין את שיקולייו וחשבונותייו של בורא עולם, אבל אנחנו אנשי אמונה ואנחנו יודעים שגם כשקשה אנחנו לא נוותר[במיוחד לא לעצמנו]ולא נכנע...!
שיהיה המון בהצלחה...
[ליצירה]
בס"ד
יקירתי...
אני רוצה לומר לך שאני בת 18 ואני גם רוצה לשתף אותך בזה שהייתי בקשר עם מישהו וזה היה ממש רציני ודיברנו על זה שאת הקשר נשאיר גג שנה ובע"ה נתחתן[עזבי עכשיו את זה שאני קטנה או כל דבר אחר], תכל'ס...
דיברנו על העיניין שאותו הזכרת בקטע שכתבת[שאני חייבת לציין שהוא יפה מאוד],בכל-אופן שתדעי שאני מאמינה שאת החיבור האמיתי [נפשי,פיזי,שכלי] מוצאים רק לאחר הנישואין.
אז "רק" רציתי לומר שהיה ממש נחמד לקרוא את זה...ותודה שאת כותבת ומשתפת אותנו!