תאהבי אותי קצת יותר
עד שהמים, יכבו את האש
תכסי את הכיעור שלי
במילים יפות
זה יפצה על הצער
זה ישאיר פירורים
לימים של מחסור
תאהבי אותי, קצת יותר
אין רחמים בשעת הארוחה
אין הנחות בעת היציאה
תאהבי אותי, קצת יותר
שנינו מוזרים
אוהבים להביט אל השמיים
לראות איך הם נופלים
לצבוע את הקירות בכחול
לקוות שהסירות יגיעו יום אחד
לאסוף אותנו
אל חוף מבטחים
תאהבי אותי, קצת יותר
זה הלילה שבא, הוא משאיר עקבות
רמזים על שמחה
שמועות על דיכאון
ואני מחכה, שתשובי מהקרבות
תביאי איתך עוד אהבות רחוקות
ואותי, אותי תאהבי קצת יותר
שהזמן נגמר, ואין לאן למהר
יושבים על הספסל, מביטים על הרחוב
איך אנשים באים, איך החיות ישנות
ואני רק רוצה, שתאהבי אותי קצת יותר
מניחים את המילים בשורות הנכונות
יוצאים לשוטט,
כשנחזור, הכל יהיה מוכן
שדה הקרב, האהבה, הסעודה האחרונה
שם ניפגש
לפי כל הכללים
שנינו שונים מכל השאר
אוהבים את הכאב, חיים לצד הצער
ישנים במרפסת, משוטטים בלילות
ולעיתים, חוזרים אל אותן שאלות
אני רק רוצה, שתאהבי אותי קצת יותר
הפנים היבשות, הגוף המתרפק
אולי, נתעורר מאוחר
נצא החוצה, נחפש מקום פתוח
נשב כל הלילה, עד שיבואו הפועלים הראשונים
נבנה לעצמנו מסלול חיים
לעיתים אני חושב, שזה מצחיק
לעיתים זה יותר מדי מפחיד
אני רק רוצה, שתאהבי אותי קצת יותר
עד שהמים יכבו את האש
עד שכל השערים ייפתחו
עד שיהיה לנו מקום טוב באמצע,
לחיות
תגובות