[ליצירה]
---
אני מתייחס רק לשורה הראשונה, ששבתה אותי.
זה ממש מזכיר לי את הרגעים בחורבות בית-הכנסת בסוסיא, בסיור, לפני שהגיעה כל הקבוצה, כששהיתי שם לבד, צופה על יטא, אוכל את השקט, מתקיים.
[ליצירה]
רן* , איזו תגובה...- "אוכל את השקט, מתקיים."
אני חושבת שהשיר הזה מעט אבל "רק מעט" פאסימי...
אם כולם יחשבו ככה, אז מה הטעם שנמשיך לחיות בא"י?. בואו פשוט ניתן אותה למי שרוצה ו"נחסוך" דם שישפך וגופות חללים טמונים באדמה...
הגישה שלך לא מוצאת חן בעיניי...
אנחנו חייבים להילחם - זאת הארץ שלנו!
אין לנו מקום אחר!
ואנחנו חייבים להמשיך להאמין!
אחרת נאבד ונתכלה, ואני לא רוצה להזכיר מצבים עגומים של העם היהודי, לפני קום המדינה...
א"י זה האור שלנו, זה החיים שלנו , ונלחם עליה ואפילו נמות בשבילה.
ואם מה שנותר זה לאכול את השקט, אז נאכל אותו ואף נתקיים ממנו, כדברי רן*.
רק טוב.
[ליצירה]
---
אה....
לכן התעלמתי מכל השיר, שפתאום ניתץ את מה שחשבתי שעולה מהשורה הראשונה, והסתכלתי עליה כפי שראיתי אותו מלכתחילה.
[אבל אהבתי את מה שהבנת מ'אוכל את השקט. מתקיים.']
[ליצירה]
סתם
מה אם היה בי אושר
הייתי מאושר?
מה אם היו בי חיים
הייתי חי?
מה אם היתה בי הבנה
הייתי חכם?
מה אם היה בי סם
הייתי רואה?
מה אם הייתי אדם?
"חיפוש אחר האושר",נפלא יפה עדין חכם תודה.