בעזרת ה'.
כשם שהסערה בעולם הופכת את הכל
כן הוא חוט השערה בהיכלי המלך.
הלך רוח
-
אוהב את הכנות.
שונא את הציניות.
אוהב את השפה שלנו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מחלי אותי לכתוב את זה , אך אני חולה על הכתיבה שלך. [ליצירה]
- [ליצירה] "ואני כל כולי... מתקשה לקרוא את הים..." שיר יפה ועמוק, כמו הים, אך קשה, כולו נוקשה כזה שכשאני ניגש אליו, אני מרגיש שמילותיך, ואני יודע שלא לזה התכוונת, מתארות את תחושותי "אני ניצב כמו נד מתנדנד ונוקב ונוקש" ומנסה לפענח, עוד כמה קריאות בראש שקט ודאי יולידו הבנה. [ליצירה]
- [ליצירה] הבעיה בעין של רחל היא אולי במיקום, לא בפורפורציה, היא קצת נמוכה מדי היא צריכה להיות בגובה האף והיא יורדת קצת מתחת לאף. אך, גמני מצטרף לקודמי, ציור יפיפה, הם ממש דומים אחד לשני, רואים שהם קשורים, יש בהבעה שלהם ערגה אחד לשניה, אם כי יעקב לא מסתכל לה בעיניים! אולי הוא מסתכל מעבר ורואה שהיא עתידה שלא להקבר עימו ועל כן הוא בוכה. [ליצירה]
- [ליצירה] הו ,זה ממש מתוק העלת חיוך על פני (: כואב, הא? זה יגיע, יבוא לו גל ישטוף אותך, ותדעי, שעברת את פרעה ובקעת את ים סוף. אהבתי את הדימויים, הרעיון והביצוע. [ליצירה]
- [ליצירה] הו ,זה ממש מתוק ממש ממש. [ליצירה]
- [ליצירה] * הייתי חייב. :) [ליצירה]
- [ליצירה] וואוו, זה מקסים. לא ידעתי שאתה מצייר ועוד כזה יפה... [ליצירה]
- [ליצירה] *וואי* זה יפיפה. אהבתי. לאהודות. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי. "( למה את כל כך סקפטית. האמיני. וכשתאמיני, יבוא הכל, גם אישך, גם תפילתך. (אני פעם האמנתי שזאת שיעודה לי, אוצרת את תפילותי {ראי ערך 'אוצרת תפילות'}). [ליצירה]
- [ליצירה] זו קינה עמוקה בבחינת מדרש של עשיו על 'גורלו' ויחס אביו אליו, אביו העיוור לא רואה אותו, אולי חושב שהוא רואה בו משהו אחד ומגלה אצל רבקה יחס אחר אליו, כמובן , לא רואה אותו כדי לברך אותו, אך אני שומע מהשיר שלך שלעשיו יש כאן טענה שהוא לא רואה בו את מה שהוא- הוא הוא, מייצג את האנשים הקשים, העקשים, כמו יצחק עצמו, הבן המורד, הכופר- הוא כמו אביו, אך אביו עיוור מלהכיר בכך. הוא מנסה להפנות את צומת לב האב לשקט שבחוץ (יתכן, השקט שמחוץ לעיניים העיוורות) בחוץ בורות ריקים, נשברים, אפילו למלאכים לא נשאר מה לבכות והם -אלה שסימו את עיני אביו בדמעותיהם, יבש מעיינם. כעת השמיים מלאים עיניים עיוורות, יבשות של מלאכים. עישו שואל את אביו- מי אמר לך בכלל שככה מוכרחים? הוא מנסה בכך לכפור בעקשנות שלו ושל אביו, יש כאן התפכחות, המובילה לאמירה- אני כופר עייף וככזה אפשר כבר להביע בקול את השתיקה שבחוץ, את ה'הינהון' כביכול של הבן הטוב הקונה את אביו בציד פיו וכעת אומר את כל אשר על ליבו ברגע של פיקחון הקורא גם לאביו לפקוח את עין דעתו. ההקבלה בין הידיים הריקות בסוף השיר לבורות הריקים בתחילתו מדגישה את טענת הבן שאין בעצם מקור שאיבה, אין מעיין חיים, אין לך ממה לתת,( לפחות לו לבן אובד כמותי). חווית הפסימיות בשיר נורא קשה, אם כי כנה מאד. מאפשרת היזדהות, בהלך החיים המצוי לצערינו כיום- פער בין בנים לאבות, בנים המראים לאבות את פרצופם במעשיהם שלהם. בקיצור הדס, השיר חזק ומורכב. אני לא בטוח שדייקתי. רק כמה מחשבות שעלו בעקבותיו. ועוד לא דברתי על מה שמחבר אותך לדמות הזו של עישו הזנוח, הרדוף על ידי חז"ל. מעניין באמת ומובן. [ליצירה]
תגובות