לכל המורים (בעיקר לספרות) עלי אדמות ! ברצוני להציג לפניכם שיר חדש בתוכנית הלימודים והמאמרים שנכתבו עליו. ברשותכם אחרוג ממגבלות המכתב הרשמי, מאחר שאני מוצאת קושי רב בכתיבה רשמית תוך כדי פרצי כעס וצחוק אדירים. שמו של השיר, "ברוך", נגזר כמו בשירת ספרד המהוללת, ממלתו הראשונה, ממנה אף ניתן ללמוד על סוגו, כביכול, "רשות לברכו". אולם עיון מעמיק מראה שישנה כאן בעצם סקולריזציה בהפיכת המושג הדתי לדבר שבחול, בהתייחסו לספרות החילונית בעיקרה. ברוך ברוך שפטרנו! מאמר ראשון בשיר יסודות רבים, כשהראשון שבהם הוא יסוד הליריקה. השיר מתאר את רגשות האני השר כלפי מאורע חד פעמי, אך הוא משפיע על- וכולל אנשים רבים לאורך תקופה נצחית. המשוררת עוסקת בנושא הכאוב של הבחינה הטיפשית בספרות, אשר בסיומה היא מבטאת את רגשות השחרור. ישנו כאן ארמז ברור לדת, לאב האומר על בנו שהגיע למצוות: ברוך שפטרנו מעונשו של הילד, שחטאיו עד אז היו עליו. כך המשוררת מבטאת את פריקת העול של חירבוש וקישקוש הספרות, שעד אז היה מוטל עליה בבחינה וכעת היא חופשיה מלקשקש כל כך. גם יסוד גרוטסקי קיים כאן, בתיאור פריקת העול שמוצג כאן ככבד מנשוא, אך כנראה שזהו עניין של הסתכלות. אמצעי אומנותי נוסף אנו מוצאים בפסיחה, שמבטאת התרגשות רבה. למען האמת, השיר אף נכתב לפני הבחינה ולכן יש בו ציפיה עמוקה ותקווה לבאות. כשיר מודרני, הפיסוק, או חוסר הפיסוק, מסמלים רבות וכאן הפיסוק היחיד הוא סימן הקריאה שמבטא את התפרצות הרגש. סוף מאמר א כפי הנראה, השיר גורר מאמרים רבים ולפניכם קיצורו של המאמר השני (שנכתב בהפרש של פחות מ-5 דקות מהראשון). כטיבם של המשכים, מאמר זה פחות טוב, אבל "זה מה יש" כפי שאומרים בדורנו. (דבר המזכיר מעט את בעיית הדורות ביצירות עגנון, לא?) מאמר שני בשיר ישנם יסודות מודרניים, קלאסיים וטראגיים. היסוד המודרני: השתיקה אומרת יותר מהמילים עצמן. זהו יסוד ידוע של צמצום הביטוי - וכל המוסיף גורע. בשתיקה זו מבוטא גם היסוד הטראגי, המציג את הגיבור הטראגי כנאבק בגורלו הגוזר עליו לקשקש למען ציון טיפשי, כאשר בסוף באה לו התרה משמים. אמנם אין זה תיאור קלאסי של הגיבור הטראגי, אך הוא עובר את שלבי החטא הבלתי-יסולח של הריסת שירים וסיפורים, ואח"כ הוא סובל בשל חטא זה, כאשר נכפה עליו להמשיך לחרבש. בשלב מסויים הוא מודע לחטאו הגדול, אך יש פה "הפי-אנד" כשהוא מגיע להתפטרות מהעונש (כתיבת מבחנים). לעומת זאת, חטאו ישפיע על אחרים במשך דורות עד שהעולם יתפכח ולכן אין מחילה, ואולי זהו למעשה עונשו הגדול ביותר. השיר הוא קלאסי באופיו כי הוא מעלה את השאלה הבוערת: האם מותר ככה לקשקש לתלמידים בשכל, כשאר הם אינם מעוניינים בכך וזה סתם מסבך להם את החיים. ולא מדובר רק במקצוע הספרות, אלא בכלל. בשאלה זו ניתן לדון ביתר פירוט, אך קצרה היריעה מלהכיל כ"כ הרבה כעס. בנוסף לכל הנ"ל ישנו כאן יסוד הומוריסטי, המעורר צחוק אצל תלמידים מכל שכבות האוכלוסיה ויסוד נוסף למורים, בעיקר אלו שמלמדים ספרות, שקוראים שיר זה. ישנו כאן שילוב בין הומור לטראגיות, שמשתלבים יחד - שימו לב! - בשתי מילים וסימן קריאה. ניתן למצוא בשיר גם אליטרציה (האות "ר") וסימבוליקה הנראית כבר בשם השיר "ברוך". על מה הברכה? מברכים גם על הטוב וגם על הרע וכדו'. לעלילה שבשיר סיום פתוח למרות הקביעה הנחרצת שבו, כיוון שאיננו יודעים את התגובות לשיר ומה הוא מעורר בקרב הקוראים השונים. בעיקר, איננו יודעים מה עלה בגורל המשוררת שהעזה לפרוץ בקריאה זו כלפי מוריה ולפרוק אך מעט מהזעם על מערכת החינוך כולה. סוף מאמר ב' ובכן, מורים יקרים. ראו בעבודה זו הצלחת פועלכם שהרי בלעדיכם לעולם לא הייתי מצליחה לכתוב כ"כ הרבה על שתי מילים מסכנות. ועוד שהכל התחיל בהומור טראגי, גרוטסקי, לירי וקלאסי וכו' … קצת על המשוררת המשוררת, המעדיפה להשאר אלמונית, ולפיכך נקרא לה "ג'יין דו", נולדה בשנת 1981 תשמ"א בעיר מרכז בארץ ישראל. לסבה הייתה חנות ספרים, שנסגרה אך לפני שנים מעטות, שתרמה רבות לעולמה הספרותי ולהערכתו. כבר מתחילת שנותיה החלה בכתיבת שירים והשיא היה בהגיעה לכיתה י"א, שם התנסתה ביובש יצירתי עד לצאת שירה "ברוך" בעקבות סערה ריגשית לקראת הבגרות בספרות המתרגשת ובאה. למרות הערכתה הרבה לספרות, החלה לגלות סלידה כלפי המקצוע אחרי שנותיה בתיכון, דבר שהתבטא היטב בשירה "ברוך". נראה שמאמרי הביקורת הבינו לרוח המשוררת וקלעו למטרה, אולי בגלל שהמשוררת כתבה גם אותם?… אודה לכם אם תעבירו הלאה !!