הלבבות מבעבעים בכפור וקרח.
המוחות לחבל מושחזים, כפתור ופרח.
הנפש קרחת, חפה מכל זיק של זכות.
אדישה וצוננת תחת היות ים של בכות.
תושבי הארץ רואים לעצמם לכורח,
לנקוט בכל אמצעי, להתגשם כקורח.
במרוץ הנלוז הנשגב, כשר כל אורח,
אף הזולת, כטרף, אהוב ואינו לטורח.
כל צרוע וזב חוטם מבקש כהונה.
השפילו מבט, שאול קורצת לכם בעינה.
תגובות