הייתי בטוח שזה ירח!
מזכיר לי במשהו חופשות משפחתיות מעברי הרחוק כילד קטן, כמעט תינוק, בצפון הרחוק. כנראה שבגלל זה זה עשה לי הרגשה של לילה למרות שבמבט שני יש לשמש קרניים. אני דווקא מעדיף את זה כלילה. והבית נראה לי קצת ריק מדי, קצת נראה כמו לוגו. בכל אופן יפה מאוד.
סוף סוף הצלחתי להמציא הליך חכם: התגברתי על יצרי והחלטתי לצרוך את היצירות של קוד יוצר 441 אחת אחת, ולפרקים. זה אמנם יוצא יום יום, אבל אני בסך הכל בשר ודם.
לזה קוראים עצמות לחיים גבוהות ולסת איתנה. יופי של פרופיל!
בנימין.
כשחושבים על זה, הציור פשוט מתאים לימינו אלה, למרות שהוא פורסם לפני שנתיים...
"זה היה ביתי"- כי מצויר בו עץ ובית ושמש (לכל מי שתמה) ומצד שני יש משהו בוער בברוש ובקרני השמש...
מבע הנפש של מי שאומרים- יש לו נפש אמן,נגיעות של העט בעולם של דפים,פרחים יבשים של חיים, הפוכים,ואין מבע נפש מספיק לעולם שכזה ואומרים:הוא חי במקומות אחרים.
[ליצירה]
אסוציאציות
לי זה מזכיר את הדברים הבאים:
יד,
פנים,
עץ,
בית,
שסק (אוקיי, זה לא באמת מזכיר לי שסק, אבל הייתי חייב לכתוב).
ואני שותף לדעה של מישי.
[ליצירה]
No way
הייתי בטוח שזה ירח!
מזכיר לי במשהו חופשות משפחתיות מעברי הרחוק כילד קטן, כמעט תינוק, בצפון הרחוק. כנראה שבגלל זה זה עשה לי הרגשה של לילה למרות שבמבט שני יש לשמש קרניים. אני דווקא מעדיף את זה כלילה. והבית נראה לי קצת ריק מדי, קצת נראה כמו לוגו. בכל אופן יפה מאוד.
[ליצירה]
תאיר
תודה על הביקורת, לא מקבלת... כיוון ש:
א. השם די פשוט, ומצד שני הוא מסביר למה התנוחה של הבחורה היא כזו, (כי היא בחדר מחשבים) חוץ מזה שאם אקרא לה "אשה" סתם, לא ידעו איזו אישה היא.
ב. נראה לי שהפרופורציות די נכונות. אני לא יכולה לבדוק כיוון שאין לפני את המודל...
ג. אזור הצוואר שטוח ולא מטופל, כמו גם האוזן, כיוון שהם לא המרכז בתמונה, וכך הצופים נכנסים ישר למרכז: משולש המצח- עין- אף
ד. כי רועי גולן אמר מצוין. ותסמכי עליו...
הרישום בוצע ללא ידיעת הבחורה, ובעצם גם פורסם ללא הסכמתה...
[ליצירה]
צחוקות
זאת כזאת שפה של ביינישים מתבגרים...
אני משערת שאכן הם פעם יהיו סבאים וידברו עם הנכדים שלהם בדחקות מזמנם (זמננו אנו!)
והנכדים יסתכלו עליהם בתמיהה ולא יבינו מה הם רוצים...
חכו חכו, אתם מרגישים היום צעירים...
[ליצירה]
שלום
הקטע חביב ורואים שהוא רוצה להגיד דברים יותר חשובים מבטיחות בדרכים, רק שלא קלטתי מה.
הפריע לי שהמחשבות הן של ילד, או של מפגר- שקולט את העולם בצורה כל כך ראשונית, ובכ"ז המחשבות כתובות בצורה מובנית והגיונית, מסודרת, ואפילו די מגמתית. איפה שמחת חיים, רגשות, ושאר נסיונות באמת להתחבר לנקודת המבט של הילד? (קוראים לזה הזרה- הסתכלות על העולם בדרך חדשה, מנק' מבט חדשות) סליחה על הכבדות,
וחג שמיח באמת!
תגובות