לתרצה אתר

את מונה ימים שעות ודקים
כמהה לאחריתם
לתום זחילת החול משעון הזמן
עת יחדלו נחשי הים בעיניך ממסעם

את אומרת: חיי הפנים שלי
עייפתי מלהסבירם
אני מלאה מילים
אך תם הצורך להשמיעם

ומציירת תמונה: הנה מרפסת
ואישה. חם הוא צוארה
היא צופה באנשים
הם רצים ללקט יינם, לחמם
הם אינם יודעים  שהיא בוכה גם בשבילם.

ובא הערב
ואין בו חסד ואין בו רחמים
רק אישה קטנה שאינה מכילה
ואינה מצליחה לשמור את נפשה
המאהובה והמלאה