[ליצירה]
וואו!
לקח לי כמה קריאות רק כדי להתאפס על עצמי בשיר. נורא נורא מתומצת, ומאוד מאוד מאוד מעניין!
משאיר אותי עדיין בתחושה שזה עוד צריך עיון...
תודה.
[ליצירה]
נגיעה יפה במתח שבין העולם של המילים לבין העולם האמיתי. המילים סופם להיגמר וקשה להכניס לתוכם את התחושות האנושיות של בן האדם שהם לא תניד מוגדרות.
[ליצירה]
[ליצירה]
השיר הגיע למולצים פתאום, ראיתי שהוא פורסם מזמן ואני מקווה שהנאמר בו יקרא על ידך במבט של אחרי, של נגמר.
בכל זאת הרגשתי צורך להגיב:
שבשבילי השירים שיכורים מדיי. בשבילי הם טובעים מדיי. בשבילי השירים זועקים אך מכוסים מדיי. ויותר מכל, בשבילי השירים קצת מוכרים מדיי, אמנם לא ברמות בהם מובאים הדברים אבל זה מספיק קרוב כדי שהם יהיו כואבים מדיי. (והתגובות - קצת מנותקות מדיי).
אני ממש אשמח לשמוע שכבר אין תוקף ממשי לכתוב פה. תודה לך.
[ליצירה]
זה אולי קצת דביק, אבל יש אלוקים בשמיים, ובארץ. הוא מטרה נעלה ממציאת הזיווג, בעצם מציאת הזיווג היא נגזרת של מציאותו כמו כל דבר אחר בעולם.
אני לא בא להמעיט שרצון הזה למצוא את החצי השני, את החבר, גם לי הייתה תקופה ארוכה שעסקה בזה. ואני למדתי שאצטרך לתת הרבה יותר מעצמי ("לקנות" חבר)ופשוט לפתוח את העניים למה שכבר קיים. בהצלחה!
בעיתך ובזמנך...
[ליצירה]
אבל עם כל זה שהשמש היא פצצת מימן, השגרתיות בה קצת גורמת לקסם להתפוגג. לא ביקשתי מהשמש להיות ירח (למרות שכשאני חושב על זה עכשיו זה קצת מה שאומרת הכותרת) אלא רציתי שתלמד ממנו קצת, תקח ממנו משהו. הירח כבר למד ממנה ולקח את האור. המצב הזה של השמש הוא כ"כ לא אנושי ואולי צריך לומר שהוא עליון. לכן בהמון מקומות מופיעה השמש כמשל לשכל (הקבוע, החד, הקר, המפוקס...) והירח כמשל לנפש (המתרוצצת, משתלמת, מתחסרת, נעלמת...) והרצון שלי זה לגרום למהויות של שניהם להתקרב.
ושתי ההערות במקום. אני אתקן את הטעות. וגם אני שאלתי את עצמי בקשר למבנה, אני צריך לחשוב על זה.
תודה רבה לך!
[ליצירה]
אני מצד אחד מקנא בתמימותו של האיש הזה, ומצד שני אני לא יכול לסבול אותו. בא לי לקחת סיכה ענקית ולפוצץ לו את הבועה, אבל מצד שני גם יש לי מן סוג של חלום לחיות בתוך בועה כזו בעצמי. בעצם לא. לא יודע. בלאגן.
בכל אופן, אם אתה לא רוצה שאנשים יחוו, יתרגשו ויחושו את הכתיבה שלך אז למה אתה כותב סיפור?
תפרסם תזה על - "דוסים בגיל שלושים וסוגיות בטהרת המשפחה".
ולא עשית זאת.
תגובות