היום חותמים חוזה שכירות
יצאתי- נשכר
ולבר השיכר נכנסתי
שתי בירות אחד סיגר
יומי נסגר וטעם מר-
עבר
עתיד חדש מלוטש
ובחורה לוטשת עינה
בחור חדש
שי דוידס
-
"שיר החושף עצמו בשבעה מתוך עשרה, הוא שיר טוב, אך שיר החושף עצמו בחמישה מתוך עשרה, לא יישכח לעולם." (באשו)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] הי חבר אם אתה צריך מישהו לשתות איתו להעביר איתו את המרירות אתה יודע איפה אני שן [ליצירה]
- [ליצירה] ייתכן שאתה מתאר פה את אורחותיו של יצאן...? מצטער פשוט ה"יצאתי", ה"נשכר", הבר, הטעם המר, הבחורה וכביכול המחיקה של שביב התקווה ל"עתיד חדש" והפיכתך ל"בחור חדש" לפי הביקוש... על כגון זה נאמר: "אדם מפרשן שיר, והמשורר - מתהפך בקברו" [ליצירה]
- [ליצירה] אכן מתחרפן [ליצירה]
- [ליצירה] אוירון. זה ארוך מידי. התייאשתי באמצע. [ליצירה]
- [ליצירה] צדקת הדרך, בה כל כך צדקת (צל)- קשה להאיר עליה כאן. ולכן- המחלוקת. בטן ושכל. ואולי , בגלל זה, הביטחון ב"גדול" והחשיבה על ביטול ה"קטן". [ליצירה]
- [ליצירה] נרגילה הללויה, נרגילה! [ליצירה]
- [ליצירה] והרי המיותר: בית שני: "הוא ניסה לחזור אל הקן." כהקבלה ל"שיסיע אותו לעבוד בבית האבות"? לא כל כך עובר. אבל נסיון יפה. "ולא הצליח לעוף." -זה מובן מהשורה לפני כן. לכן מיותר. בית ראשון: הוסף "הא" ב"שיסיע אותו לעבוד( )". שורה אחרונה מיותרת. המלוכסנות אומרות הכל. ואולי כך יראה: הוא עמד בתחנה כמדי בוקר מחכה לאוטובוס שיסיע אותו לעבודה בבית האבות. "היום שבת", אמרתי, "ואין אוטובוסים". הוא הביט בי משתאה בעיניו המלוכסנות, אבל לא יכולתי לעזור. * ראיתי עורב שחור מקרטע על הדשא וכנפו האחת שמוטה. הוא הביט בי מתחנן, כמבקש את רחמיי, אבל לא יכולתי לעזור לו כי אינני יודע איך עפים עם כנף אחת שבורה. בטוב- שי. [ליצירה]
- [ליצירה] אם הניחוש שלכן פשוט, אז הוא נכון. רמז: קשור לשם השיר. [ליצירה]
- [ליצירה] שיניתי [ליצירה]
- [ליצירה] אוי זה נהדר. אהבתי הכל מלבד המילה "שיקצה" שעושה לי לא טוב משום מה ..:) הרעיון לא חדש אבל זרימה קולחת , סוגריים במקומם וסיומת לא נדושה מידי. אחלה. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, שיר כל כך יפה בהתחלה, אבל למה כל כך ארוך? או שתחתוך לכמה בתים/ חלקים או שתקצץ במיותר. בנוסף, הניקוד, חבוב, חשוב! [ליצירה]
- [ליצירה] נילי, את כותבת כל כך יפה. כיף לי לקרוא אותך! [ליצירה]
- [ליצירה] הזהו טקסט פוליטי? [ליצירה]
תגובות