לחיות.
לחיות, לחיות, לחיות.
כמה שיותר.
בכל הכוח, במלוא העוז.
להט טבעי משתלט על גופי
מרקיד את דמי
מחדד את הצבעים סביבי
מתסיס אותי.
לאכול.
לרקוד.
להיות.
מול המוות, אני פשוט מוכרחה לחיות.
*מתקרבת *
-
בת 20.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ... בת כמה אני היום? 18 וחצי, טיפה יותר. [ליצירה]
- [ליצירה] .. היי, איך לא ראיתי עד עכשיו?.. מתוק מריר. אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] ... חחח, ענק! את שרוטה לגמרי, וזה טוף! ((: [ליצירה]
- [ליצירה] .... אמני אהבתי את "איתן לא ישוב לאיתנו". האמת שכל הזמן חיפשתי איפה הרומנטיקה נכנסת כבר, הפתעת אותי, ועל כך- סחטיין (:. [ליצירה]
- [ליצירה] ... סמינר ברמות שפירא?.. לא.. יש לי רק עוד חברה אחת (חוץ ממני) שהולכת לשרת במדרשה, והיא תהיה עוד שבועיים בסמינריון בעפרה... אני הייתי בנתניה והיה מעולה. --- רמות שפירא זה לא המקום ההוא שעושים בו את הסמינריוני אישות ומשפחה? ^-^ --- סמינריון, סמינריון, לא "סמינר"- זה עושה לי אסוציאציות של בית יעקב... (^: [ליצירה]
- [ליצירה] ... עדידה, את מפחידה אותי לפעמים. לא הייתי מעיזה להעלות על דל מקלדתי כזה דבר.. [ליצירה]
- [ליצירה] ... אכן ביזארי.. תמיד אני תוהה מה אתה ממציא ומה לקוח באמת מעולמך.. אבל כמו תמיד, מרתק וסוחף. [ליצירה]
- [ליצירה] ... מקסיממש. במיוחד כשיודעים את ההקשר.. [ליצירה]
- [ליצירה] ... לא הייתי קוראת לזה ציניות. אם כבר, אז החיים ציניים. לא המצאתי שום דבר בקטע הזה.. נכון שזה תיאור מנקודת המבט שלי, אבל עדיין... בכל מקרה, יהיה טוב. *אתה יודע*. [ליצירה]
- [ליצירה] ... אני לא הייתי מסוגלת בזמנו לעבוד על תרגילים במתמטיקה בלי להוסיף שלל ציורים לרוב מסביב. אחרת לא הייתי מרגישה בבית.. אה, וגם היה את השלב שמכל אפס הייתי עושה סמיילי מחייך. זה היה נחמד. אבל עוד יותר נחמד שסיימתי עם מתמטיקה לנצח. ארוע הסטורי זה התרחש בשלהי שנת הלימודים שעברה. אמנם 3 יחידות, אבל 96 סופי, כבוווווווד. [ליצירה]
