לחיות.
לחיות, לחיות, לחיות.
כמה שיותר.
בכל הכוח, במלוא העוז.
להט טבעי משתלט על גופי
מרקיד את דמי
מחדד את הצבעים סביבי
מתסיס אותי.
לאכול.
לרקוד.
להיות.
מול המוות, אני פשוט מוכרחה לחיות.
*מתקרבת *
-
בת 20.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ... אגב, לי זה תמיד נראה כמו פרצוף... כזה: ּ_ּ [ליצירה]
- [ליצירה] .. ואחרי שאני יושבת פה חצי שעה על הפוטושופ כדי להבין בדיוק איך עשית, שתי הערות: -מה שהורס לחלוטין זה המוט האלכסוני של הגדר, שנאלצת לחתוך איתו, אבל התקבל "מודבק" בצורה מלאכותית לגמרי. החיתוך ממש לא מדויק ורואים שזה "גזור". אני מציעה לך לעשות חיתוך מדויק (מהתמונה המקורית, לפני הFLIP HORIZONTAL), ו"להשלים" את החלק החסר כך שהמוט יגיע עד למטה ויראה אמין. -מה שעדיין לא קלטתי איך בדיוק עשית, זה איך הצלחת "להעלים" את הראש של החייל הגבוה (שהיה בתמונה המקורית הכי משמאל) מאחורי הראש של החייל הנמוך, אחרי שעשית FLIP. כלומר, אפשר עם כלי הSTAPM והכל, אבל נראה לי שהשתמשת בשיטה אחרת. אשמח לטיפ. [ליצירה]
- [ליצירה] ... אהבתי. הזכיר לי, כמובן, את שירהּ של רחל- "גן נעול, אדם. לא שביל אליו, לא דרך...". --- יאיר- זה מוּלְךָ. [ליצירה]
- [ליצירה] ... סליחה שאני מקפיצה, אבל החתלתול נתן לי נקודת מבט אחרת על השיר, ובעקבותיה שיניתי אותו קצת. ורציתי שתראו.. [ליצירה]
- [ליצירה] ... חמודיייי! הן לבשו את זה מרצונן החופשי? [ליצירה]
- [ליצירה] ... אהבתי ממש. [ליצירה]
- [ליצירה] . הו. מצטרפת אלייך [אם יש פוך לשנת חורף, אז אני באה]. *מתקרבת* שמרגישה זנוחה משהו. אז מה אם יש לי משבר כתיבה? אז מה אם הסגנון שלי הלך לאיבוד? אז כבר אי אפשר לומר משהו? עזבו, אני צומית במיוחד היום. [ליצירה]
- [ליצירה] ... אוף, אני וההומור הלא מובן שלי. כאילו, בזה שרק היא מגיבה לך.. ואתם פה.. לבדכם... עזוב! [ליצירה]
- [ליצירה] ... חזק מאוד. מתאר בדיוק את זה. את הקריעה האמיתית, שכמו כל קריעה, היא כל כך לא פשוטה וכל כך לא שחור ולבן. וכל כך אפור ומבלבל. מזעזע שככה אנשים צריכים לחיות, על סף תהום, בלי לדעת מה יהיה בסופם, ויש הרבה מה לעשות, אבל בסופו של דבר... באמת אפשר רק להתפלל. [ליצירה]
- [ליצירה] ... אה, אגב, ב"מתים על הארץ", התכוונתי במובן המוות של המילה. לא במובן הסלנגי. נו נו, כל עוד הדרוזים לא עושים לנו כל רע אני לא רואה שום בעיה שהם גרים כאן. (או- גֶרים כאן). ואני חושבת שזו חתיכת כפיות טובה, לשרת איתם באותו צבא ממש ובאותה נשימה להגיד שאנחנו לא רוצים אותם פה. [ליצירה]
