לחיות.
לחיות, לחיות, לחיות.
כמה שיותר.
בכל הכוח, במלוא העוז.
להט טבעי משתלט על גופי
מרקיד את דמי
מחדד את הצבעים סביבי
מתסיס אותי.
לאכול.
לרקוד.
להיות.
מול המוות, אני פשוט מוכרחה לחיות.
[ליצירה]
...
אה, אגב, ב"מתים על הארץ", התכוונתי במובן המוות של המילה. לא במובן הסלנגי.
נו נו, כל עוד הדרוזים לא עושים לנו כל רע אני לא רואה שום בעיה שהם גרים כאן. (או- גֶרים כאן). ואני חושבת שזו חתיכת כפיות טובה, לשרת איתם באותו צבא ממש ובאותה נשימה להגיד שאנחנו לא רוצים אותם פה.
[ליצירה]
..
אחתוש, בתור מכינת השניצלים הקבועה במשפחה (אפ'חד לא סובל לעשות את זה חוץ ממני..), אני מתחילה לפקפק בעובדה (את יודעת, לחזה עוף לפני שהופכים אותו לשניצל, יש צורה שמזכירה למדי.. הממ.. חזה של עוף :)..
אבל- הנאיביות תשרור לנצח, אמן!
[ליצירה]
...
גם אהבתי (למרות שאני לא משוכנעת שהמסר בסוף היה הכרחי... [עזבי, אני מושפעת מהסמינריון, טחנו לנו את המוח עם שאגות "אל תגידו את המסר א-ף פ-ע-ם!!! זה מיותרררררררר!"]).
וגם רציתי להגיד, שתסתכלו כמה יצירות יש באתר כרגע.
מגניביישן.
[ליצירה]
..
ינון-
זה בדיוק הרעיון!
זה מה שנקרא "סיפור פואנטה".
עד הרגע האחרון אתה חושב שזה משהו אחד, ובסוף אתה מגלה שזה משהו אחר בכלל, מה ששופך לך אור אחר לגמרי על כל הסיפור.
(למרות שמהכרותי עם כתביו של האדון נפש, ידעתי מראש שיש פה איזה קאטצ', רק לא ידעתי מה בדיוק)..
[ליצירה]
[ליצירה]
...
איך הבנת את זה מהשיר / ממה שאמרתי?..
כי זה לא הכוונה בכלל.
[ליצירה]
...
אין לי מושג מה פשר עצימת העיניים.
אישית, אני מודה שלא הטרדתי את עצמי במחשבות יותר מידי, הרב הנדלר אמר כך, אז היה כך. החוויה הזאת התווספה לאוסף של חוויות חדשות ומוזרות שחוויתי במסע ההוא.
[ליצירה]
...
ומי כמוני
שידעה את הגוש החוסם בגרון
בלשיר לבד אל הרוח
שחיבקה את עצמה בלילות אבודים
ובכתה סתם כי קר
וצחקה על הפאתטיות,
שהלכה אל הדואר
סתם כדי לראות שלא הגיע מכתב--
(ומצאה בסוף כתובת :)--
יודעת אֶת שאָת
ויודעת אֶת שתהיי
ומוסרת לך חיבוק חם
וטפיחה על שכם.
שווה לחכות.