ממש מרגישים שזה צילום. כישרוני! ועוד איך.
גם הפוזה ממש מוצלחת, עושה את ההבדל.
משהו באוזן קצת לא מספיק צילומי, לא שאני עושה את זה יותר טוב, אבל בשביל זה אתה לביא זוהר... (אם לא הבנת תשאל את מיבלאש)
[ליצירה]
עפרונות, אם לדייק. 8B לשחורים, 2B לגוונים בפנים, ותספות של 6B ו 7B כשצריך.
אני שמח שאהבת. לפי מה שהספקתי להציץ בדפיוצר שלך, גם את לא בדיוק קוטלת קנים (:
[ראו ערך: "דרקון (2)"]
[ליצירה]
קצת באיחור, אני יודע...
נחמד מצידך, הקריצה הזאת. אני מעריך את זה (:
ציור טוב, ללא ספק. את יותר השקעת בהצללה מבדרך כלל, ורואים. זה קשור בזה שזה ציור מתוך תמונה, ולא מהראש היצירתי והנחמד שלך?
בכל מקרה, זה ציור מוצלח. אולי היה כדאי אם היית הופכת את הרקע לאחיד יותר (כן, זה הרבה עבודה שחורה, אני יודע), ואז היה יותר קל להתמקד על אינשטיין. שני דברים נוספים - הפכת את הדמות ליותר קריקטורית ו"חלקה", אבל אני לא רואה בזה פגם, כי אני לא חושב שצריך להשוות את זה לצילום בדיוק של אחד לאחד, אלא לראות אם זה מוצא חן ביעניך כמו שזה. דבר שני - הצעיף לוקה בחסר, ונראה קצת כמו קישקוש שחור שבא להסתיר חלק מהציור.
לסיכום - ציור מעולה, קריצה חביבה, תמשיכי כך (:
[ליצירה]
אני אנסה להסביר לך, למרות שזה הורס את ההבנה העצמית של כל אחד + זה ישמע פלצני להפליא.
קודם כל ניתוח קצר.
האישה הזקנה (כן זו אישה) נזכרת בזמן מוקדם יותר בחייה. בית הקולנוע לא נמצא באמת מאחוריה, כפי שאפשר לראות ע"י ההפרדה של ה"הילה" שמסביב לראשה.
בזיכרון יש בית קולנוע, ובו סרט קלאסי ישן עם זוג אוהבים מתנשקים.
סוף ניתוח.
הרעיון.
או שהיא נזכרת בזמנים בהם היתה הולכת לקולנוע - כנראה עם אהובה, כפי שאפשר ללמוד מהסרט. נזכרת בימי החיזורים והאהבה בצעירותה. אם זה הרעיון, אז זוהי בעצם נוסטלגיה שמעוררת חיוך ועצב במידה שווה, וקצת מלנכוליה.
אבל יתכן, שהאשה הזקנה הזו היא השחקנית בסרט. אם זהו הרעיון, זהו מבט מעט מפוכח על היופי האנושי, למרות שגם מעט מנחם. פעם היא הייתה יפה ונערצת, ועתה היא זקנה כמו שקורה לכולם. מצד שני, יכול להיות שהיא נזכרת בזה לא כהשוואה למצבה הנוכחי, אלא בסיפוק, שהיא הספיקה לנצל את ימי הזוהר שלה.
ויכול להיות שהענין הוא בכלל אחר, אבל זה מה שעלה במוחי כשאני ציירתי את זה.
אתה מבין, רובינהוד יקר וצעיר שלי, הרעיון מתפתח תוך כדי העבודה, ולא לפניה (לרוב).
עזר?
[ליצירה]
יפה. או בעברית, נייס. הבית האחרון נותן סיום לפנים. איזה יופי של עברית, הא?
בכל מקרה, היה נחמד לקבל את ההודעה מהסוכן האישי שלי (איזה מגניב שיש לי סוכן אישי?) על יצירה שלך. נכנסתי ולא התאכזבתי. אביב וסתיו, קבל צל"ש.
[ליצירה]
הממ.. אני מבין למה את מתכוונת... אני חושב שאת צודקת בשתי הנקודות. ננסה לשפר פעם הבאה (:
זה ממש כיף לקבל תגובות שלך, מי. אולי אני צריך ללמוד ממך בנושא הזה P: ?
[ליצירה]
אין לי מושג מהי המשמעות,
אבל הכתיבה נפלאה. שני הבתים הראשונים ממש זורמים טוב, עם חלוקה נכונה. הבית האחרון פחות תופס.
יש איזה שהיא מלנכוליות שקטה בשיר ("נוגעים ולא נוגעים ברוח") שאני אוהב.
תגובות