[ליצירה]
לי קשה להנות מיצירות כאלו, גם אם הן כתובות טוב. אולי בגלל שאינני מבינה בשירה.
כואב נורא.
נורא.
בכיתי.
משום מה, בקריאות חוזרות, נדדו מחשבותי לקרקע גוש קטיף שנבתקה באכזריות.
מי ינחמנו.
[ליצירה]
על מה שיאמרו העולם - צ"ל על מה שיאמר העולם.
הרגש אכן חזק וברור, אבל המשלב נמוך מאוד וחבל. כשאת כותבת בתחביר כזה ובמשלב נמוך, נראה כאילו היה עדיף לכתוב את אותו דבר בלי הרווחים - כקטע רצוף.
המסקנה בסוף - גם אם נכונה, בלי קשר כרגע - ברורה מדי, וכתובה בצורה גלויה מאוד, מה שמקטין ומקהה אותה, לדעתי. ושוב, חבל.
[ליצירה]
סיפור מצחיק!
במשפט - "אם אתה מתחיל לרחף וּלְמַרְכֵּז – ואולי אלו שמות נרדפים לאותה תופעה – ואני לא מבינה כלום, אני יכולה לעצור אותך?" צחקתי בקול רם.
[ליצירה]
יש סדרה הומוריסטית, והדמויות הנשיות בה הן:
מירב - הרווקה המבוגרת המדוכאת,
שגית - הנשואה המדוכאת,
ואודליה - שמאושרת, בגלל שהיא חושבת שיש פוטנציאל לאושר עתידי גדול עם אביאל.
זה מעניין שחלק גדול מההומור (בפרט ב"צד שלה") נובע מהמרה השחורה של הדמויות.
[ליצירה]
השילוב של לימודי אביאל בסיפור - משעשע. יסוד ושורש העבודה, ופאת השולחן ושערי יושר - אהבתי.
והסיפור על בת ה19, ועל הבכי של אביאל ותגובת אמו - מאוד משעשע.