[ליצירה]
לי קשה להנות מיצירות כאלו, גם אם הן כתובות טוב. אולי בגלל שאינני מבינה בשירה.
כואב נורא.
נורא.
בכיתי.
משום מה, בקריאות חוזרות, נדדו מחשבותי לקרקע גוש קטיף שנבתקה באכזריות.
מי ינחמנו.
[ליצירה]
על מה שיאמרו העולם - צ"ל על מה שיאמר העולם.
הרגש אכן חזק וברור, אבל המשלב נמוך מאוד וחבל. כשאת כותבת בתחביר כזה ובמשלב נמוך, נראה כאילו היה עדיף לכתוב את אותו דבר בלי הרווחים - כקטע רצוף.
המסקנה בסוף - גם אם נכונה, בלי קשר כרגע - ברורה מדי, וכתובה בצורה גלויה מאוד, מה שמקטין ומקהה אותה, לדעתי. ושוב, חבל.
[ליצירה]
חזקי,
1. אני מסכימה עם פוטו שהסגנון לא מתאים לך, היצירות שלך בד"כ יותר בהירות.
2. "אם במחשכים ילך תדיר,באור האושר לא יביט, היוכל נשוא חיי מרירות? היש תקוה לצאת מגיא דכיות?" - זה בית גאוני!
[ליצירה]
יש סדרה הומוריסטית, והדמויות הנשיות בה הן:
מירב - הרווקה המבוגרת המדוכאת,
שגית - הנשואה המדוכאת,
ואודליה - שמאושרת, בגלל שהיא חושבת שיש פוטנציאל לאושר עתידי גדול עם אביאל.
זה מעניין שחלק גדול מההומור (בפרט ב"צד שלה") נובע מהמרה השחורה של הדמויות.
[ליצירה]
האנטי של אלישע, בהחלט מהווה ניגוד מעניין לאביגיל (שמים-לב שאתה אוהב ניגודים...).
וזה שאביאל פותח את הספר בטעות במקום אחר, ומתחיל ללמוד שם, מהווה עדות למידת הרחפנות שלו.
ובלי קשר -
המינוח "מצורעת כשלג" - גדול!!!