[ליצירה]
לי קשה להנות מיצירות כאלו, גם אם הן כתובות טוב. אולי בגלל שאינני מבינה בשירה.
כואב נורא.
נורא.
בכיתי.
משום מה, בקריאות חוזרות, נדדו מחשבותי לקרקע גוש קטיף שנבתקה באכזריות.
מי ינחמנו.
[ליצירה]
על מה שיאמרו העולם - צ"ל על מה שיאמר העולם.
הרגש אכן חזק וברור, אבל המשלב נמוך מאוד וחבל. כשאת כותבת בתחביר כזה ובמשלב נמוך, נראה כאילו היה עדיף לכתוב את אותו דבר בלי הרווחים - כקטע רצוף.
המסקנה בסוף - גם אם נכונה, בלי קשר כרגע - ברורה מדי, וכתובה בצורה גלויה מאוד, מה שמקטין ומקהה אותה, לדעתי. ושוב, חבל.
[ליצירה]
שלהבת יקרה.
זה לא שיר אלא פתגם, שמקורו באחד מהראשונים בספרד ר' ידעיה הבדרשי: "העבר אין, העתיד עדיין, דאגה מניין? קום שתה יין!", כאשר בדורות יותר מאוחרים, בעקבות הקלות ראש בחלק האחרון של המשפט, שנו את הפתגם כך: "העבר אין, ההוה כהרף עין, העתיד עדיין, דאגה מניין?"
[ליצירה]
חלוקה מעניינת.
אני גם סמכימה שהיוצרים והקוראים (ואני כידוע יוצרת רק למגירה בינתיים...) מתחלקים למספר קבוצות, כשהיסודיות שבהם הם אכן אלה שזהכרת בשיר: ישנם כאלה שרוצים אמירה שתגרום למחשבה, וישנם כאלה שרק מעוניינים ביופי החיצוני של השיר גם אם אין בו אמירה של ממש. אני חושבת שזה נכון גם בעוד תחומים של החיים... ישנם הרוצים אוכל טעים וישנם האוהבים כל מיני קישוטים וקשקושים. ישנם כאלה שרוצים שהספר שהם קוראים יאמר משהו חשוב, וישנם כאלה שרוצים ספר כתוב יפה...
יפה אמרת.