בת"א יש פרוייקט של העיריה שנקרא 'שירה עברית':
בחזית תחנות אוטובוס ברחובות המרכזיים שמו בתים מחמישים שירים עבריים שנבחרו ע"י תושבי העיר.
זה מיזם נפלא שנזכרתי בו עכשיו :)
שיר להשכיר,שיר להשכיר
על גב כל תחנה בעיר
שיר להשכיר,שיר להשכיר
לכל זקנה, לכל צעיר
שיר להשכיר,גם בשבילך!:
בחר את המשפט שלך
[ליצירה]
תודה רבה, ובמיוחד תודה לרננה על החמשיר להשכיר :-)
מי שמעוניין להפיץ את הבשורה ולתלות שיר להשכיר בשכונה או בכל מקום חביב אחר, מוזמן לפנות אלי באי-מייל.
[ליצירה]
בת"א יש פרוייקט של העיריה שנקרא 'שירה עברית':
בחזית תחנות אוטובוס ברחובות המרכזיים שמו בתים מחמישים שירים עבריים שנבחרו ע"י תושבי העיר.
זה מיזם נפלא שנזכרתי בו עכשיו :)
שיר להשכיר,שיר להשכיר
על גב כל תחנה בעיר
שיר להשכיר,שיר להשכיר
לכל זקנה, לכל צעיר
שיר להשכיר,גם בשבילך!:
בחר את המשפט שלך
[ליצירה]
מדרש אישי קטן לשיר.
לכתוב שירים בימינו, לא נופת צופים. יש הרגשה שהכל כבר נעשה בצורה די טובה; לפעמים אפילו יש הרגשה שהכל כבר נעשה בצורה.
אז המשורר מתמרמר. וכבר נדמה שהבכיין לעולם לא יסיים, אך בסוף השיר הוא מפתיע ומציע שני פתרונות למצב, משתי אסכולות מנוגדות.
הפתרון המוצע ע"י הסוף התוכני, הוא להתייחס לכל יצירה כהיולית. למצוא בכל דבר שנעשה, ולו הבנאלי ביותר, ייחוד משלו - אפילו לנקודות שאתה שם בסופי משפטים.
לעומת זאת, ממש אותו סוף מציע פתרון הפוך, מבחינה צורנית. אם כולם כבר עשו הכל, הברירה הטבעית היא לחצות את הגבול. למצוא משהו נועז יותר; משהו שעוד לא רגילים אליו. לפזר נקודות באמצעי משפטים.
(לעת עתה אני משאיר את הנקודות שלי בסוף...)
תגובות