[ליצירה]
יש סתירה גדולה בסגנון היצירה - וחבל!
"ללא שליטה רצה בתבואה בין שועלים ואש בזנבי" - מילים יפות.
"אה -הה" - ???????????????????? אני באמת צריכה להגיד מה אני חושבת על זה?!
היצירה עצמה לא עושה לי דבר.
[ליצירה]
יש פה הסחפות בלתי נשלטת אך לא מסודרת. מעין כתיבה אסוציאטיבית אבל העומק שהיה צריך לנבוע, משום מה לא עובר.
דרוש עריכה.
ואולי כך יראה:
האם אני רואה סיכוי לאהבה באופק?
אה - הה
אינסטינקט הגעגועים הנשי
זוקף את אוזניו הרגישות.
ללא שליטה רצה בתבואה בין שועלים ואש בזנבי
נובחת צורחת געגועי לירח -
ואהבה ושלווה בשדותינו - אין.
ועכשיו בזהירות יפתי,
בזהירות פחדי,
פן יברח ממני ליבי
ואני אגרר אחריו -
פחד יפתי, פחד ליבי
פחד.
[ליצירה]
שי דוידס-אהבתי את העריכה!איזה משקיען...
יש כאן בעיה במשלב.ערבוב מבלבל בין שפה יפה לפשוטה יותר..
המילה "נובחת" הגעילה אותי..פשוט לא נעים לקרוא את זה.כי יש כאן משהו כלכך נשי ואז פתאום חייתי...בעיני לא מתאים לשאול את עולם הדימויים שלנו מחיות (זה יכול להיות מעולה אבל לא בנביחות..)
יש כאן באמת בלאגן בכתיבה.קצת היה קשה לי לעקוב.ואולי זאת עייפות...:)
המשפט "אינסטינקט הגעגועים הנשי"---מצויין.לא יודעת.פשוט נגע בי.
[ליצירה]
לשי ולזהירות
השיר לא יכול (לטעמי) להיערך אחרת כי היא מדברת על הפחד מהמצב המוכר שבו היא תיגרר בשדות וכו'
ושזה יוציא אותה מהשלווה הנוכחית בה היא נמצאת.
וחוץ מזה אני לא רואה סתירה בשפה, דווקא שתי השורות האחרונות נראות כאילו הן צריכות עיבוד, כל השאר -*
[ליצירה]
עצם ההתייחסות אליו כאדוני אלופי כבר תחזק את התלות.
וחוץ מזה אולי הוא בעצם הלך לאיבוד ופתאום הוא מוצא מקלט אצלך בטירה, גם הוא צריך להתאמץ
אם תשלשלי לו את חבל שערותייך אולי יהיה לו יותר קל.
[ליצירה]
אחרי קצת זמן...
אני מסיר בפנייך את כל הכובעים שאי פעם לבשתי, לא חשבתי שבאמת אפשר לקבל איזשהי התרגשות מישיבה מול מסך והנה, מסתבר שטעיתי.
מעכשיו כל היצירות שלך נכנסות לרשימת היצירות האהודות עלי עוד לפני שאני רואה אותם
אלפי תודות
זיגי
[ליצירה]
את לא צריכה להתרגז, ומצד שני - אפשר למתן בניסוח.
אבל, כמה תהיות - ובאמת שאני לא באה להתקיף, פשוט זה נראה לי מספיק חשוב שנדבר על זה.
כשאת מגיעה לבית פרטי של מישהו, את דופקת בדלת ונכנסת. אפילו אם את לא יודעת מי הבעלים או מה מנהגיו - את נזהרת בדברייך בהתחלה. את מסתכלת מסביב ומנסה לקבוע מי האדם וכיצד הוא חי; את רואה מה חשוב לו, מה מעניין אותו, על מה אפשר לדבר אתו ועל מה לא.
צורה, עבורי, היא לא סתם עוד במה לפרסום - היא בית. כותבים חדשים יש תמיד, ויהיו תמיד. זה כך, ועמדת האתר בנוגע לחופש היצירה נהירה וברורה לי. אני לא מבקשת לכפות עלייך את דעותיי, לפגוע בך או לנסות לעשות ממך משהו שאת לא.
אבל קומם אותי הסעיף הראשון בתשובה שלך. לא ידעת? איך זה?
לא הסתכלת על הקירות מסביב? לא שמעת על איזו תחנה מכוון הרדיו? לא ראית מי גר בבית, איך הוא מתלבש, מה הדרכים בהן הוא מתנסח? וחשוב מכל, בעיני: לא ראית את השלט שעל הדלת? המוטו של צורה הוא "להגדיל צורה ולהאדירה." לא את עצמנו, לא על מנת לפרסם.
אני לא מבקשת ממך להסכים עם דעותיהם של האנשים שכאן; אני גם לא חושבת שתצטרכי לארוז את החפצים ולעזוב, מה פתאום? מספיק גוונים יש כאן.
אבל להתחשב בנמצאים מותר וכדאי, כדי שיהיה נעים לכולנו.
וברוכה הבאה.
[ליצירה]
גם אנחנו הגברים אומרים אותו דבר...שיר טוב מעורבב במשמעויות כמו כולנו את הסוף לא אהבתי אולי באמת כי עוד לא היה שיא לסיפור וכבר הוא נגמר
שיהיה הרבה בהצלחה עם החושות !
[ליצירה]
טוב, דבר ראשון - לא ידעתי שזה אתר דתי...
שנית - אם לפרסם או לא נתון לשיקול העורכים (למזלי)
שלישית - אם מין זה כל כך רע, איך אלוהימות אדירות מצפות שיהיו ע ו ד א נ ש י ם ב ע ו ל ם ? ? ?
רביעית - אני רואה פה מקום שאומר שמין זה דבר פרטי ויפה לו הצניעות, אבל בחייכם, זה בכל מקום, זה טבוע בגוף שלנו למען השם! למה אי אפשר לדבר על זה? התפיסה כל כך מעוותת בימינו ואני בסך הכל משחקת עם זה קצת, מתפרצת לדלת פתוחה.
(חמישית - גם תשוקה היא רגש ואני בעד רגשות בכללי)
[ליצירה]
וואו.
אני ממש חסרת נשימה מכל התגובות.
אני למרות זאת רוצה להגיב כי אני חושבת שאולי פגעתי.
אז דבר ראשון - אם פגעתי במישהו אני מצטערת, אני נוטה עקב נסיבות חיים אישיות לא להתמודד כל כך טוב עם ביקורות על הרעיונות הרוחניים, בעצם, האמונות הרוחניות שלי והנטייה שלי היא להשתלח (ההגנה הכי טובה היא התקפה) אז סליחה.
ולזכותי ייאמר שבגלל שאני דתיה לשעבר הקירות והבית נדמו לי מתאימים בול למידותי, אפילו הצבעים. הרגשתי פה כמו בבית מההתחלה. מאחר שזה הרגיש לי כמו בבית - שיתפתי את שוכניו, חברי משפחתי, במה שעובר עלי.
אני מוצאת את זה הגיוני להסתכל פחות על הדת ויותר על עצמי. מה הנפש שלי מבקשת ממני, והנפש שלי ביקשה ממני יום אחד לשבת ולכתוב את השיר הזה.
הייתי היום בסדנת סיום של הלימודים שלי. אני לומדת פסיכותרפיה, שנה א'. וכל אחד צריך להביא את עצמו בכל דרך שטובה לו ולקבל שיקוף מהכיתה על התהליך שעברנו ביחד במעגל בשנה הזאת (השנתיים הראשונות בלימודים הם טיפול עצמי של שנתיים - עבירת המסע בעצמו לפני שנוכל לטפל באנשים אחרים) אני הקראתי 3 שירים ואמרתי כמה מילים. אל תדאגו, לא הקראתי את השיר הזה, הקראתי שירים שקשורים לתהליך שעברתי עם עצמי. קיבלתי המון פידבק על הנשמה שלי שמסתבר שהיא עתיקה ממני ומחוברת לגוף-ידע שגדול ממני ה"פיזית-העכשווית" ואני חושבת שהשירים שלי באים ישירות ממנה. אבל אני פה בתוך גוף שגם הוא אלוהי ומרגיש לי שכל פן ופן בי הוא אלוהי וגם הפן הזה. אני יוצאת פה לפעמים בחגיגת בשרים פשוט מפני שגם הבשר שלי הוא חלק מאלוהים, מתנה שדרכה אני יכולה לחוות את העולם הזה שהוא כולו טוב. אמרו לפני וצדקו, הכל לטובה. וזה אומר גם הדברים ה"רעים", כל נשמה והמסע שלה בעולם הזה למשך 120 שנה +/-.
אין לי מה לאמר בקשר לדתות אחרות או כל מיני רעיונות - אמונות אישיות, איש באמונתו יחיה, מלבד ש - "אמת אוניברסלית אחת" לא תמצאו בשום ספר - היא בתוככם מהיום שנולדתם.
בהודיה ענקית ואהבה להכל בסוף יום מאד ארוך ורגשי. תודה.
[ליצירה]
תודה על התגובות, גם אני מעדיפה לקרוא לה האלה הגדולה, למרות שאלוהימה זה מעניין, נותן רמיזה לאמא, אולי לנסות אלוהימא, או אלוהימות? "אלוהימות אדירות! זה בלתי אפשרי!" (לדוגמא. גלגלו את זה על הלשון, איך זה מרגיש?)
ואני לא יודעת בקשר לגסה, יש הרבה תרבויות שהתנסו באקסטזה דתית דרך מין, אולי כדאי לרועה הבודד לנסות את זה. (זה בסדר רועה, אפשר ומותר וכדאי לחוות מין גם לבד...)
[ליצירה]
שישית - איזו יהירות לבטל את כל שאר הדתות כשקר, האמונה במשה היא בדיוק כמו האמונה במוחמד או בודהה או יצורים ירוקים קטנים ממאדים, היא רק אמונה.
שביעית - לא מוצא חן בעיניכם, אל תקראו!! איך זה בתור התרסה??!?!?!?
[ליצירה]
[ליצירה]
אני חשבתי שזה מקסים! אני מאמינה שמתוך כנות עצמית כזאת צומחת הבנה חדשה ומודעות חדשה-ישנה. כל הכבוד. דווקא הכתיבה שלך משכה אותי הלאה עד הסוף. גלי את עצמך לעצמך, למרות הכאב, זה שווה הכל.