[ליצירה]
יש סתירה גדולה בסגנון היצירה - וחבל!
"ללא שליטה רצה בתבואה בין שועלים ואש בזנבי" - מילים יפות.
"אה -הה" - ???????????????????? אני באמת צריכה להגיד מה אני חושבת על זה?!
היצירה עצמה לא עושה לי דבר.
[ליצירה]
יש פה הסחפות בלתי נשלטת אך לא מסודרת. מעין כתיבה אסוציאטיבית אבל העומק שהיה צריך לנבוע, משום מה לא עובר.
דרוש עריכה.
ואולי כך יראה:
האם אני רואה סיכוי לאהבה באופק?
אה - הה
אינסטינקט הגעגועים הנשי
זוקף את אוזניו הרגישות.
ללא שליטה רצה בתבואה בין שועלים ואש בזנבי
נובחת צורחת געגועי לירח -
ואהבה ושלווה בשדותינו - אין.
ועכשיו בזהירות יפתי,
בזהירות פחדי,
פן יברח ממני ליבי
ואני אגרר אחריו -
פחד יפתי, פחד ליבי
פחד.
[ליצירה]
שי דוידס-אהבתי את העריכה!איזה משקיען...
יש כאן בעיה במשלב.ערבוב מבלבל בין שפה יפה לפשוטה יותר..
המילה "נובחת" הגעילה אותי..פשוט לא נעים לקרוא את זה.כי יש כאן משהו כלכך נשי ואז פתאום חייתי...בעיני לא מתאים לשאול את עולם הדימויים שלנו מחיות (זה יכול להיות מעולה אבל לא בנביחות..)
יש כאן באמת בלאגן בכתיבה.קצת היה קשה לי לעקוב.ואולי זאת עייפות...:)
המשפט "אינסטינקט הגעגועים הנשי"---מצויין.לא יודעת.פשוט נגע בי.
[ליצירה]
לשי ולזהירות
השיר לא יכול (לטעמי) להיערך אחרת כי היא מדברת על הפחד מהמצב המוכר שבו היא תיגרר בשדות וכו'
ושזה יוציא אותה מהשלווה הנוכחית בה היא נמצאת.
וחוץ מזה אני לא רואה סתירה בשפה, דווקא שתי השורות האחרונות נראות כאילו הן צריכות עיבוד, כל השאר -*
[ליצירה]
עצם ההתייחסות אליו כאדוני אלופי כבר תחזק את התלות.
וחוץ מזה אולי הוא בעצם הלך לאיבוד ופתאום הוא מוצא מקלט אצלך בטירה, גם הוא צריך להתאמץ
אם תשלשלי לו את חבל שערותייך אולי יהיה לו יותר קל.
[ליצירה]
אחרי קצת זמן...
אני מסיר בפנייך את כל הכובעים שאי פעם לבשתי, לא חשבתי שבאמת אפשר לקבל איזשהי התרגשות מישיבה מול מסך והנה, מסתבר שטעיתי.
מעכשיו כל היצירות שלך נכנסות לרשימת היצירות האהודות עלי עוד לפני שאני רואה אותם
אלפי תודות
זיגי
[ליצירה]
את לא צריכה להתרגז, ומצד שני - אפשר למתן בניסוח.
אבל, כמה תהיות - ובאמת שאני לא באה להתקיף, פשוט זה נראה לי מספיק חשוב שנדבר על זה.
כשאת מגיעה לבית פרטי של מישהו, את דופקת בדלת ונכנסת. אפילו אם את לא יודעת מי הבעלים או מה מנהגיו - את נזהרת בדברייך בהתחלה. את מסתכלת מסביב ומנסה לקבוע מי האדם וכיצד הוא חי; את רואה מה חשוב לו, מה מעניין אותו, על מה אפשר לדבר אתו ועל מה לא.
צורה, עבורי, היא לא סתם עוד במה לפרסום - היא בית. כותבים חדשים יש תמיד, ויהיו תמיד. זה כך, ועמדת האתר בנוגע לחופש היצירה נהירה וברורה לי. אני לא מבקשת לכפות עלייך את דעותיי, לפגוע בך או לנסות לעשות ממך משהו שאת לא.
אבל קומם אותי הסעיף הראשון בתשובה שלך. לא ידעת? איך זה?
לא הסתכלת על הקירות מסביב? לא שמעת על איזו תחנה מכוון הרדיו? לא ראית מי גר בבית, איך הוא מתלבש, מה הדרכים בהן הוא מתנסח? וחשוב מכל, בעיני: לא ראית את השלט שעל הדלת? המוטו של צורה הוא "להגדיל צורה ולהאדירה." לא את עצמנו, לא על מנת לפרסם.
אני לא מבקשת ממך להסכים עם דעותיהם של האנשים שכאן; אני גם לא חושבת שתצטרכי לארוז את החפצים ולעזוב, מה פתאום? מספיק גוונים יש כאן.
אבל להתחשב בנמצאים מותר וכדאי, כדי שיהיה נעים לכולנו.
וברוכה הבאה.
[ליצירה]
גם אנחנו הגברים אומרים אותו דבר...שיר טוב מעורבב במשמעויות כמו כולנו את הסוף לא אהבתי אולי באמת כי עוד לא היה שיא לסיפור וכבר הוא נגמר
שיהיה הרבה בהצלחה עם החושות !
[ליצירה]
וואו. תחושת היגעות העייפה שאין לה כבר כוח לסחוב את כל המחשבות/רגשות/מילים האלה. השיר הזה עושה לי הרגשה של להסתכל לתוך קבר פתוח ולראות את עצמי מחייכת אלי בחזרה. מצמרר ועמווווווווווווק.
תודה.
[ליצירה]
תשובה טובה. כמו שאמר לי פעם ידידי הטוב כשאמרתי לו שהוא נראה לי בתחתית של התחתית:
"השתגעת אחותי, תסתכלי למטה ותראי עוד כמה הרבה אפשר ליפול, מפה רואים את זה הרבה יותר טוב"