אני אוכלת חושך לארוחת בוקר
מלחמה לארוחת צהריים
סרטים כחולים הופכים למשהו שתולים בצומת
ילדים קטנים משחקים במכוניות תופת
והולכים לצלול בים המוות של סיני
מחפשת פיסה קטנה של אהבת אדם
בתוך מצור שנמשך כבר אלפיים שנה
לה לי
-
כותבת את הכן ואת הלא ואת מה שביניהם ובעיקר.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] וואו... מרשים ביותר. תמונה חזקה מאוד. [ליצירה]
- [ליצירה] מצויין. עכשיו נילס הולגרסון? (לא בציניות) [ליצירה]
- [ליצירה] לא יכולה שלא להגיב. תיארת יפה את הקושי הגדול בלעזוב בית. ובית זה באמת לא רק ארבעה קירות. מצטרפת לכאב. [ליצירה]
- [ליצירה] זה ממש טוב. ממש. [ליצירה]
- [ליצירה] לא חשבתי שזה יעורר כל כך הרבה תגובות. אני תל אביבית בנשמתי. מכירה את הנוף הזה ממש טוב. וכן. היו כאלה שפתחו את ליבם בחזרה. אבל זה היה הרבה יותר קשה מלהסתנן לגוש קטיף. רובם עטופים באדישות הרסנית ומסתפקים בלהאנח מול מכשיר הטלויזיה. [ליצירה]
- [ליצירה] פשוט יפהפה. אין כמו המילים הפשוטות. מקווה שהכל טוב עכשיו. [ליצירה]
- [ליצירה] מי שהיה בערב ט באב בכיכר רבין, יודע שזה לא נכון. זה באמת עניין של שפה משותפת וויתור של שני הצדדים. זה לא שאנחנו טובים והם הרעים. שני הצדדים אטומים ועסוקים רק בעצמם. [ליצירה]
- [ליצירה] האם זה מכתב התאבדות אמיתי? מקווה שלא. בבקשה לא. [ליצירה]
- [ליצירה] ידינו לא שפכו את הדם הזה? ואת דמן של עוד רבות... חזק מאוד. [ליצירה]
- [ליצירה] הכותרת מעולה. רחם של אימא ומוות זה אותו הדבר? [ליצירה]
תגובות