[ליצירה]
דנה רון היקרה,
ארשה לעצמי למתוח ביקורת ומקווה שלא תיפגעי, כי לפי נסיוני ביקורת על שירה רק עוזרת להשתפר. צעדיי הראשונים באתר זה היו, ללמוד מהביקורת יותר מאשר מהמחמאות. ולעצם העניין:
למרות שאינני אוהב שמסבירים שירים, אני חורג מנוהג זה ומעוניין בהסבר קצר, מה קשר בין הבית הראשון של השיר ובין הבית השני. לי נראה שהם לקוחים מתוך שני שירים שונים , שני שירים לא גמורים.
בא בימים
[ליצירה]
דנה,
קין נענש לכן היה נע ונד. אבל לא כל מי שנע ונד הוא קין (אולי להיפך: מי שנענש על "מעשה קין" - "יושב" ולא נע ונד). בימינו "נע-ונד", היא נדידה מ-"הודו ועד כוש" - מפרו ועד ניו-זיילנד, אחר-כך אם "לא מוצאים מנוח לכף רגלנו אנו שבים אל התיבה" - חוזרים הביתה, יושבים עם כוס קפה וממשיכים לנוע ונוד בגלישה באינטרנט.
אם אינני טועה - את מתכוונת למי שאינו מוצא את מקומו - את עצמו - . אבל בשלב מסוים של החיים עדיף לנוע ולנוד ולא "להיתקע". לחפש מנוח לכף רגלך אחרי שראית ובחרת בעצמך היכן לשתות את הקפה. ליונה לא היה מקום אחר כי כל הארץ היתה מים, היום כל העולם פרוש לפנינו ועלינו רק לבחור (ועדיף שהמקום הגיאוגרפי יהיה דווקא כאן - אבל זה לשיקולו של כל אחד). ואסיים במילות השיר: "קום והתהלך בארץ, בתרמיל ובמקל....".
[ליצירה]
ל"בא בימים"...
בס"ד
ל"בא בימים" ,
תודה על התגובה, אבל נראה לי שקצת פיספסת את הפואנטה של
השיר... ברור שצריך כל החיים להתקדם ולחפש , ואני לא אומרת
שלו, ואבוי לא לאדם שנעצר במקום ולא מתקדם, השיר גם אינו בא
נגד ההתקדמות והחיפוש. אלא בשיר יש שאיפה לשלמות וליציבות
מסוימת בחיים, שהרבה אנשים שואפים אליה, וצריך גם בחיפוש לדעת
איך למתן ולא להיסחף , כדי להגיע ליציבות, וכל אחד ייקח את זה
למקומות שלו, החיפוש יכול לבטא גם משהו יותר עמוק, מאשר מקום
פיזי...
ואסיים בדברי ר' נחמן מברסלב בספר "הכיסא הריק" שהאדם השלם זהו
אדם שיש לו איזושהיא שלווה ויציבות עם עצמו, הרגשה שפחות או
יותר הגיע לאיזה שהוא חוף מבטחים.... שנזכה....
[ליצירה]
דנה,
אני מקבל בהחלט את תובנה שלך ל-"שלמות ויציבות בחיים". הדברים שכתבתי אינם סותרים תובנה זאת, וגם לא התכוונתי דוקא לנדידה גיאוגרפית - הבאתי אותה כמשל. מה שרציתי להדגיש הוא שהחיפוש לשלמות ויציבות בהחלט לא מסתדרת לי עם הנדידה של קין, שנענש ולכן נע ונד. קין לא חיפש שלמות ויציבות, הוא שילם על מעשהו בנדידה ללא כיוון ומטרה, נדידה לשם נדידה. ולכן חיפוש עצמי איננו נדידה הדומה לנדידתו של קין. בכל מקרה, אני מזדהה עם הנאמר בשיר אם נסיר ממנו את "אות קין". אני מקוה שעכשיו כוונתי מובהרת יותר. בא בימים
[ליצירה]
אוי חמוד!!!!אהבתי את המבנה והמילים הפשוטות...מזדהה עם השיר וקריאתו לחופש הבחירה שלנו הילדים!=]
הצלחת להעביר את המסר בקלילות,אך בבירור!
יפה!:):)
תודה לך..
[ליצירה]
זה נכון. כל בן-אנוש צריך לעצב את הדמות שלו. לחינוך ולמסרים של ההורים יש חלק בעיצוב ה-"עצמי", אבל במידה הנכונה.
אחד מגדולי המדענים של המאה העשרים - ריצ'רד פיינמן אמר: "מורה טוב צריך לדעת מתי להפסיק ללמד".
בסיכום: ההורים צריכים לתת לילוד את הכלים
א י ך ל ל מ ו ד ל ע צ ב א ת ד מ ו ת ו.
[ליצירה]
אני ממש זקנה, או מה? חייכתי לתגובת הנסיך הקטן על החופש מצד הילדים, אז בתור נציגת ההורים אני מודיעה שגם אני ממש אהבתי.
אחד הדברים שאנחנו באמת מנסים לגדל את ילדינו לפיו הוא האופי של הילד עצמו. מקווה שנצליח!
(ואגב, בנושא זה מומלץ מאוד הספר של הרב אבינר תורת אימך, שגם תומך בדעה זו) בעצם, מה אגב? אני בטח הזקנה היחידה פה שנמצאת בצד השני של המתרס....
אז לילה טוב ילדים!
ולדנה: אהבתי! המשיכי כך!
[ליצירה]
ממש יפה....
השיר ממש העלה לי מחשבות, שהרבה פעמים בשביל לעודד ולהתמודד, אנו משווים את בעייתנו לצרות גדולות יותר,
לו רק היינו לפעמים מתייחסים כל אחד באמת לבעייתו של השני כפי שהיא,
ממש יפה, תודה.
[ליצירה]
ל"בא בימים"...
בס"ד
ל"בא בימים" ,
תודה על התגובה, אבל נראה לי שקצת פיספסת את הפואנטה של
השיר... ברור שצריך כל החיים להתקדם ולחפש , ואני לא אומרת
שלו, ואבוי לא לאדם שנעצר במקום ולא מתקדם, השיר גם אינו בא
נגד ההתקדמות והחיפוש. אלא בשיר יש שאיפה לשלמות וליציבות
מסוימת בחיים, שהרבה אנשים שואפים אליה, וצריך גם בחיפוש לדעת
איך למתן ולא להיסחף , כדי להגיע ליציבות, וכל אחד ייקח את זה
למקומות שלו, החיפוש יכול לבטא גם משהו יותר עמוק, מאשר מקום
פיזי...
ואסיים בדברי ר' נחמן מברסלב בספר "הכיסא הריק" שהאדם השלם זהו
אדם שיש לו איזושהיא שלווה ויציבות עם עצמו, הרגשה שפחות או
יותר הגיע לאיזה שהוא חוף מבטחים.... שנזכה....
[ליצירה]
מקסים!
איך זה קשה המעברים עם הילדים... אני רואה את זה עכשיו עם האח שלי במעבר מהגן לכיתה א', היטבת לתאר את התחושה וקושי הפרידה, אהבתי את המשפטים כמו- "לא חשוב מה הוא יקבל במבחן... העיקר שיהיה הוא עצמו...
תודה.