והארץ תרעש, עין שמים אודמת
תעמעם לאיטה
על גבולות חרוכים
ואומה תעמוד, עצובה ונזעמת
מוכנה אל הקרב
למלחמת אחים
לקרב אז תיכון בחרון אך בצער
תעמוד, טרם יום, בחימה ואימה
אז מנגד יצאו
נערה ונער
ואט אט יצעדו הם אל מול האומה
גם להם יש בלורית וגם הם יפי תואר
בנתיב יעלו הם
בשקט נרעם
לא ניקו את ליבם מן התום, מן הטוהר,
אך מרבית בגדיהם האפילו מדם.
עייפים עד בלי קץ, נזירים ממרגוע
ונוטפים טללי נעורים עבריים
דום השניים יגשו
יעמדו לבלי נוע
ואין אות אם חיים הם או ירויים
אז תשאל האומה, שטופת זעם ורפש
ואמרה: מי אתם והשניים שוקטים
ענו לה: אנחנו מגש הכסף
שעליו לך ניתן גוש קטיף
כך יאמרו ויפלו לרגלה עוטפי צל
נרמסים ברגלי מדינת ישראל
יש נערים
במותם יהפכו לשירים
למיתוס מתוק
ויש נערים
את גופם יקרעו מקברים
והארץ תשתוק
כי לא משנה הדם ששפכת
עצבון ילדיך ובכי עלבונך
השאלה היא
באיזו תקופה נולדת
אחרת עזוב
ישאר קברך.
יש מגשים ויש מגשים.
תגובות